עלייתם ונפילתם של רהיטי עזה

וודאח בסיסו, סוחר רהיטים גדול שמתגורר בעזה, זכה להזדמנות נדירה. הוא יכול היה להיות הראשון שמייצא רהיטים אל מחוץ לעזה מאז שנת 2007. אלא שההזדמנות הגיעה ונעלמה. זמן קצר לפני שייצוא הרהיטים לצ'כיה אמור היה להתחיל, מפעל הרהיטים של בסיסו נשרף עד היסוד. ועדת חקירה בודקת כעת את הסיבה לשריפה.

הטרגדיה של בסיסו היא גם הטרגדיה של עזה, שכן הוא היה הסוחר היחיד שהצליח להביא הזמנה מחו"ל כדי לייצא רהיטים מהרצועה. כל יצוא הרהיטים מהרצועה הסתמך על סוחר אחד. מפעל רהיטים אחד נשרף, ואין יצוא רהיטים מהרצועה.

לא לחינם מדובר היה בסוחר אחד. יצוא הרהיטים לצ'כיה, שבמערכת הביטחון התהדרו בו, אינו פיתרון מוצלח עבור היצרנים ברצועה, שהגדה המערבית וישראל תמיד היו השווקים המסורתיים שלהם. יצרני הרהיטים בעזה לא מייצרים ריהוט להרכבה, שניתן לשלוח למרחקים ארוכים, אלא פריטים מורכבים שיש להעמיס על משאיות. הובלת הרהיטים לאירופה תאלץ אותם לבצע שינויים ניכרים באופן הייצור, שעולים כסף ודורשים ידע וזמן. כל זאת עבור יצוא שמתקשה להיות רווחי, בהתחשב במחירי התובלה ובתחרות הבינלאומית. בתנאים אלה, קשה לראות כיצד יצליח היצוא לצ'כיה – אם ימצא לבסיסו תחליף – לגרום לשיפור ממשי בכלכלת הרצועה, שזקוקה נואשות לייצוא על מנת לשוב ולהתפתח.

סיפורם הנוגה של תפוחי האדמה

התובלה, כרגיל, היא המפתח. צילום: stock.xchg

כיצד מתירים יצוא מבלי לאפשר אותו? מטילים עליו מגבלות שהופכות אותו לבלתי כדאי. נא להכיר: יצוא תפוחי אדמה לירדן, הייצוא שלא היה. באופן עקרוני, המתפ"ש מתיר יצוא תפוחי אדמה לירדן ולמקומות אחרים, כל עוד הן אינן ישראל והגדה המערבית. כלומר, כל עוד יענו מספר דרישות קטנות: תפוחי האדמה יועברו בארגזים סגורים ובמשאיות אטומות, שבהם ניתן להוביל 8 טונות תוצרת (בניגוד ל-20 טונות תוצרת במשאית רגילה).

התובלה, כרגיל, היא המפתח. הדרישות הישראליות הגדילו את עלות התובלה לירדן עד כדי כך שהמיזם כולו בוטל. אז כן, רשמית מותר לפלסטינים לייצא תפוחי אדמה לירדן, כמו שמותר להם לייצא רהיטים לאירופה. רשמית. משרד החוץ הודיע בעבר כי "עתה על הפלסטינים לפתח את השווקים שלהם בחו"ל". ישראל, למרבה הצער, לא מקלה עליהם את העבודה.

העגבנייה שראתה יותר מדי

אז מה נותר? יצוא חקלאי לאירופה. קשה להתרגש מאוד מהייצוא הזה. ראשית, הייצוא מוגבל לעונת החורף בלבד. לא תראו בו ירקות ופירות קיציים וכמובן שאין מה לדבר על תוצרת שאינה חקלאית. גם הכמויות זעומות. ב-2005, לפני הסגר, יוצאו מהרצועה 904 טון עגבניות שרי, למעלה מפי 5 מהכמות שכוללת תכנית הייצוא לעונה זו. מניסיון העבר, ספק אם אפילו היא תצא לפועל במלואה.

מדוע האירופאים מגלים לפתע עניין כזה בעגבניות השרי של עזה? הסיפור האמיתי מתחבא באותיות הקטנות – הייצוא החקלאי מעזה הוא פרויקט שממומן על ידי ממשלת הולנד. כיצד יצוא יכול להיות ממומן? התשובה פשוטה – הוא אינו רווחי. מדובר בפרויקט משותף של ממשלת הולנד והפלסטינים, שאמור לסייע בשיקום כלכלת הרצועה. במלים אחרות, גם משלוחי הירקות והפרחים לאירופה – קטנים וצנועים ככל שיהיו – דומים יותר לפרויקט הומניטרי מלייצוא של ממש.

אז מה היה לנו? יצוא רהיטים שקם ונופל על פי מזלו של סוחר אחד, יצוא לירדן שהפך בלתי רווחי במחי כמה מגבלות ויצוא חקלאי לאירופה שרווחיותו כה מוטלת בספק עד שהוא דורש מימון חיצוני. כך נראה הייצוא מעזה. זה הייצוא שאמור לענות על צרכיהם של למעלה מ-1.6 מיליון איש.

פרחים וירקות, וגם זה מעט. שדות התותים של מונתר בודי, בית להיה

ביום ראשון יצאו שתי משאיות תותים מעזה לישראל. אלו המשאיות הראשונות שמורשות להוציא סחורה מהרצועה זה למעלה מחצי שנה. התותים שהן יובילו לא ישווקו בישראל. הם חלק מפרויקט מוגבל של ייצוא סחורה חקלאית מעזה לאירופה. לכבוד המאורע, בחרנו להיזכר לרגע בסרטון אנימציה ששחרר מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) ביוני 2011 ומתאר את תנועת הסחורות לרצועה. הכמויות נראות מרשימות: בכל יום עוברות מישראל לעזה כ-260 משאיות, שנושאות כ-6,000 טון סחורה. לישראל יש את היכולת להעביר כמות כפולה של סחורות לרצועה, נאמר בסרטון – 400 משאיות ביום, שיישאו 12,000 טון סחורה – אולם "הדרישה לכמות הסחורות מגיעה, בסופו של דבר, מהפלסטינים". בקיצור, סגר שמגר. אנחנו בסדר.

כמו בדרך כלל, גם כאן הוויכוח העיקרי שלנו אינו עם המספרים שמשחרר המתפ"ש; אנו רק מנסים להציג תמונה קצת פחות חלקית. למשל, שלצד ההקלות על הכנסת סחורות לרצועה, המשיכו לחול הגבלות חמורות על הוצאת סחורות מהרצועה. המשאית שיצאה ביום ראשון קוטעת רצף של למעלה מחצי שנה שבו לא יצאה מעזה אף סחורה מאף סוג. האם זהו סוף ההגבלות על ייצוא מעזה? נראה שלא. האם יש לכך סיבה ביטחונית כלשהי? בצבא טוענים שלא, אבל עדיף שתשפטו בעצמכם.

והיצוא בפועל? קצת ובקושי

התוצרת החקלאית מעזה מגיעה לישראל, מועברת לנמל אשדוד או נתב"ג ומשם נשלחת לאירופה, כחלק מפרויקט במימונה של ממשלת הולנד. שיווק התוצרת הפלסטינית לאירופה מייקר את עלות הסחורה כדי כך, שהוא פשוט לא רווחי. במלים אחרות, הייצוא החקלאי המדובר אינו חלק מכלכלה מתפקדת, אלא פשוט סיוע הומניטרי.

על שיווק סחורות לגדה המערבית או לישראל עצמה חל איסור מוחלט מאז יוני 2007. זאת למרות שהסחורה שמיוצאת לאירופה נכנסת ממילא לישראל, ועוברת בידוק ביטחוני מלא בדרכה לנמל אשדוד או לנתב"ג. לפני הידוק הסגר ב-2007, כ-85 אחוזים מהסחורות שיצאו מעזה יועדו לישראל ולגדה.

"במהלך השנה החולפת," נכתב באתר המתפ"ש, "ייצאו הפלסטינים לשווקים באירופה יותר מ-399 טון תות שדה, 10 מיליון פרחי ציפורן, 6.5 טון עגבניות שרי ו-6 טון פלפלים צהובים, ירוקים ואדומים". נשמע נהדר? זהו כל היצוא החקלאי מהרצועה במשך שנה שלמה. פוטנציאל יצוא התותים של רצועת עזה עומד על 2300 טון בשנה; 904 טון עגבניות שרי יוצאו מהרצועה ב-2005, פי 140 מהכמות המתוכננת לעונה הקרובה.

ישראל הודיעה שהיא תאפשר גם יצוא שאינו חקלאי מהרצועה לצ'כיה. אנו נתייחס ביתר פירוט לייצוא הזה בפוסט הבא, אולם לעת עתה כדאי לציין שמדובר בכמויות זעומות של ריהוט וכי צ'כיה אינה השוק הטבעי ליצרני הרהיטים בגדה.

תנו לסחורה לעבור

נחזור לסרטון האנימציה. נטען בו שישראל לא מכניסה סחורות נוספות מפני שהפלסטינים לא מבקשים זאת. זה נכון, בחלקו. ישראל לא "מעבירה" סחורות לפלסטינים, היא רק מאפשרת מכירה של סחורות. הפלסטינים לא דורשים לקנות יותר סחורות הן בשל איסור על הכנסת חלק מחומרי הגלם שדרושים לתעשייה והן בשל כוח קנייה נמוך. כל עוד ישראל תמשיך להטיל מגבלות חמורות על יצוא, יהיה קשה מאוד לראות את כוח הקנייה ברצועה גדל.

ברבעון השני של 2011 עמד שיעור האבטלה ברצועה על 28 אחוזים. רמת האבטלה גבוהה במיוחד בקרב הצעירים בשכבת הגילאים 20-24, והיא הגיעה במחצית הראשונה של 2011 ל- 42%. ללא מגזר יצרני – תעשייתי וחקלאי – רווחי ותוסס, קשה לראות כיצד המצב ישתפר.

מה מרוויחה ישראל מהמשך שיתוק המגזר הפרטי ברצועה? לפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התשובה ברורה – כלום. "דרך אחת להגביר את היציבות," אמר נתניהו בפברואר, "זה להמשיך במדיניות שאנחנו נוקטים זה שנתיים – לקדם את הפיתוח הכלכלי והצמיחה הכלכלית אצל הפלסטינים. זה טוב להם, זה טוב לנו". כל מילה מיותרת, אבל הגיע הזמן למעשים.

בפוסט הבא, שלושה סיפורי יצוא: תפוחי האדמה המסוכנים, תבערת הרהיטים הצ'כיים ועגבניית השרי שידעה יותר מדי

קבלו עדכונים בפייסבוק »
קבלו עדכונים בטוויטר »

מטבע הדברים, ישראל מפעילה שליטה מלאה על המעברים שבינה לבין רצועת עזה. מאז יוני 2007 סגרה ישראל שלושה מתוך ארבעה מעברי סחורות של רצועת עזה: מעבר קרני, עורק החיים המסחרי של רצועת עזה, דרכו עברו משאיות יוצאות ורוב המשאיות הנכנסות; מעבר סופה, דרכו הועברו חומרי בנייה לרצועה; ומסוף נחל עוז, דרכו הועברו דלק וגז בישול. המעברים שנותרו פתוחים בין ישראל לעזה הם מעבר כרם שלום לסחורות, שנמצא בתוך ישראל, בסמוך לגבול המשולש בין ישראל, רצועת עזה ומצרים, ומעבר ארז לתנועת נוסעים, שהתנועה בו עבור תושבים פלסטינים מוגבלת ל"מקרים הומניטאריים בדגש על מקרים רפואיים דחופים"¹.  בפועל, החל מיולי 2010 עומד מספר היציאות של פלסטינים מעזה דרך ארז על כ-3,000 מדי חודש, בעיקר חולים ומלוויהם, ומשנת 2011 גם סוחרים.

באמצעות השליטה במעבר הסחורות משפיעה ישראל באופן ניכר על החיים בתוך רצועת עזה, שטח קטן וצפוף שזקוק למסחר עם העולם החיצון לצורך קבלת מוצרים בסיסיים וניהול כלכלה יצרנית. כאשר ישראל מחליטה כי ניתן יהיה לייצא פרחים, תותים ופלפלים, אבל לא גלידה, ביסקוויטים או משקאות ² – היא בעצם קובעת אילו תעשיות בתוך עזה יתפקדו. כאשר ישראל מאלצת ארגון בינלאומי לשנות מיקום בתוך עזה בו ייבנה בית ספר, כתנאי לקבלת אישור להכניס את חומרי הבנייה הנחוצים ³ – היא משפיעה על מדיניות התכנון והבנייה בתוך רצועת עזה.

« לעמוד הקודם || לעמוד הבא »

מדד השליטה: עמוד הפרויקט »
מדד השליטה: לקריאת נייר העמדה המלא »
מדד השליטה: לקריאת תקציר נייר העמדה »
יומני עזה: לצפיה בסרטון »

1. ס' 15 לתגובת המדינה בבג"ץ 4906/10 שריף נ' משרד הבטחון,  (להלן: תגובת המדינה בעניין שריף).
2. החלטה של ועדת השרים לענייני בטחון לאומי (קבינט מדיני-בטחוני), הממשלה ה-32 (8.12.2010),
   , כמו כן ראו דובר צה"ל, "החל ייצוא פלפלים מרצועת עזה" (23.1.2011).
3. כך, למשל, דרש מתאם פעולות הממשלה בשטחים מסוכנות UNRWA לשנות בכמה מאות מטרים את מיקום בית הספר שהתעתדה להקים, בטענה שבסמוך למיקום המתוכנן ממוקם מבנה המשמש את חמאס

השבוע הכריז משרד הבטחון על "פתיחת עונת הייצוא" מרצועת עזה – המשכה של תכנית מוגבלת בזמן ובכמות, שמאורגנת וממומנת באופן חלקי על ידי ממשלת הולנד מהזרעים ועד ההפצה בשווקים, והמאפשרת לקומץ חקלאים בעזה לשווק תותים ופרחים בשווקים באירופה. בינתיים, השבוע יצאו 7 משאיות.

כמו בכל שנה מאז יוני 2007, ייצוא הפרחים והתותים הוא החריג שמעיד על הכלל: בעוד שבשנת 2005, תושבי עזה הוציאו לשיווק בישראל, בגדה המערבית ובחו"ל כ-70 משאיות ליום, ובעוד שישראל הבטיחה במסגרת הסכם המעברים לאפשר יציאתן של 400 משאיות ליום, בפועל, מאז יוני 2007 ישראל אפשרה ל- 262 משאיות בסך הכל לצאת מעזה, כלומר כשליש משאית בממוצע ליום עבודה.

היקף הייצוא מסוכם בתרשים הבא:

מספר ממוצע (יומי) של משאיות שיצאו מרצועת עזה מיום 14.6.2007 ועד יום 1.12.2010:

השנה, משרד הביטחון מבטיח הרחבה מסוימת של האפשרות לייצא: עד 10 משאיות ליום של תותים ופרחים בעונת החורף ובפעם הראשונה מאז 2007, ישראל שוקלת את האפשרות לייצא גם עגבניות שרי ופלפלים אדומים, גם במסגרת הפרויקט ההולנדי, אך אין לכך עדיין אישור סופי. האיסור הכללי על ייצוא – של רהיטים, בגדים, מוצרי חקלאות אחרים – עומד בעינו.

התוצאות הן צפויות: בגלל האיסור על ייצוא, כשני שליש מהמפעלים בעזה מושבתים או פועלים בתפוקה מזערית, והאבטלה נעה סביב ה-40%.

צילומים: מוחמד עזאיזה, עמותת גישה

המשך האיסור הכללי על ייצוא מעלה תהיות באשר לכנות ההכרזה, לפיה ההגבלות על מעבר סחורות אל רצועת עזה וממנה נובעות אך ורק מסיבות ביטחוניות. הרי, אם אפשר לבדוק ביטחונית מכולות עמוסות בתותים ובפרחים, מדוע לא ניתן לקיים בדיקות ביטחוניות של כלל הסחורות, פירות עבודתם של עובדי המפעלים בעזה, כפי שנעשה עד ליוני 2007? הגבלה נוספת, שהקשר בינה לבין צורך בטחוני אינו ברור, היא סירובו של משרד הביטחון לאפשר לתושבי עזה להוציא את התוצרת החקלאית שלהם גם לישראל, לגדה המערבית או לירדן. אם הפרחים נכנסים לישראל בדרכם לאירופה – מדוע ישראל מסרבת לאפשר להם להמשיך לגדה המערבית או לירדן או להימכר בחנויות הפרחים בישראל?

נדמה, כי משרד הביטחון החל ליישם את התכנית שעליה הכריז שר החוץ אביגדור ליברמן, לפיה ייסגרו הרמטית את המעברים בין ישראל לרצועת עזה וכתוצאה מכך – גם בין רצועת עזה לגדה המערבית. במקום לשווק את תוצרת הרצועה בישראל, בגדה ובירדן, שהיו צרכניה העיקריים של הסחורה החקלאית מעזה עד לשנת 2007, צריכים התותים והפרחים לעשות את הדרך הארוכה להולנד, במחיר עלות כה יקר שלחקלאים כמעט ולא נותר רווח. זוהי כלכלה לא ידידותית לסביבה ולא ידידותית לחקלאים וליצרנים בעזה. לאחרונה הכריז שר החוץ ליברמן כי "נשמח כמובן אם יימצאו קונים שיהיו מעוניינים לרכוש מעזה" וכי "אנו מוכנים לשתף פעולה עם כל מי שמוכן להשקיע כסף, וליצור שוק עבור המוצרים של עזה". ובכן, שר החוץ ליברמן, לא צריך להשקיע כסף, אלא רק לפתוח את המעברים!

לקראת בואו של האביב, בחרנו להגיש לכם לקט תמונות שצולמו בחורף האחרון בעזה.

החורף הביא עמו סערות קשות, ובהיעדרם של חומרי גלם, אשר ישראל מונעת את הכנסתם לרצועת עזה, התשתיות ברצועה התקשו לעמוד בהן. ביוב שעולה על גדותיו, בתים מוצפים ומשפחות שנאלצות לחיות ללא חימום – כל אלה היו נוף רגיל בחודשים האחרונים.

לחורף היו גם פנים אחרות. תותי השדה הבשילו, לשמחתם של חקלאי עזה, ובחודש דצמבר, לראשונה מאז הוחל הסגר על הרצועה ביוני 2007, אפשרה ישראל לייצא תותים מעזה. הייתה זו תזכורת לימים קודמים, כשייצוא של תוצרת חקלאית ותעשייתית נתן לתושבי הרצועה את האפשרות להתפרנס בכבוד.

הקיץ מתקרב, וזו הזדמנות להיזכר בים של עזה. נזכיר, כי בשל הפגיעה בתשתיות והמחסור בחשמל וחלקי חילוף, אין שיפור במצב תשתיות הביוב ברצועה, ומדי יום מוזרמים 80 מיליוני ליטרים של מי ביוב לים. ובכל זאת, גם הקיץ יבחרו האנשים לשבור את החום בבילוי משפחתי בחופיה הנודעים ביופיים של עזה.

מאז סוף חודש דצמבר 2009, 36 משאיות עמוסות בתותים ובפרחי ציפורן הורשו לצאת מעזה לנמל אשדוד, ומשם נשלחו לאירופה. זוהי הפעם הראשונה מאז ינואר 2008 שתותים יצאו מהרצועה. מזלם של הפרחים האיר להם פנים מעט יותר – במהלך השנתיים וחצי שבהן הוטל הסגר עד לדצמבר 2009, ובעיקר לקראת חג האהבה (יום ולנטיין), ישראל אישרה לייצא 19 משאיות עמוסות בפרחים.

לפני שהוטל הסגר בחודש יוני 2007, בין 30 ל-35 משאיות הנושאות תוצרת חקלאית לייצוא יצאו מעזה מדי יום חול במהלך עונת הייצוא החקלאי (בין החודשים נובמבר ומרץ), והובילו בעיקר עגבניות שרי, פרחים ותותים. זאת, מתוך סך של 70 משאיות שהובילו מדי יום סחורות לייצוא – בעיקר ריהוט, בגדים, יבולים חקלאיים, מזון מעובד, מוצרי מתכת, מוצרי מלאכת יד וסחורות מסוגים אחרים. בעבר, חלקו של הייצוא מעזה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) הפלסטיני היה 10.8%, ונאמד ב-330 מיליון דולר. היום הרווח הזה אבד, משום שהייצוא מעזה נבלם לחלוטין, מלבד זה של מעט תותים ופרחים. ההפסדים השנתיים שנובעים מחוסר היכולת לייצא מוצרים חקלאיים נאמדים בכ-32 מיליון דולר, ועשרות אלפי אנשים במגזר החקלאי איבדו את פרנסתם.

ייצוא הפרחים והתותים הוא חלק מתכנית אירופית בחסות הממשלה ההולנדית, שבמסגרתה נתרמים מיליון אירו לתמיכה בחקלאים בעזה. הממשלה ההולנדית עומדת על כך שישראל תאשר מעבר של פרחים ותותים לשווקים האירופיים כחריג לאיסור הקיים על כל סוגי הייצוא האחרים מעזה, איסור שאילץ תורמים אחרים להפוך את תכניות הפיתוח שלהם למתן נדבות הומניטאריות. אם המעברים בעזה היו פתוחים לייצוא ללא הגבלה, וזכותם של תושבי עזה להתפרנס בכבוד היתה מתממשת, משלמי המיסים האירופים היו מוציאים פחות כסף על סיוע ויותר כסף על קניית תותים תוצרת עזה, שנודעו בהיותם בין המתוקים והאדומים ביותר בעולם.