בלי חשיבות לסדר, אנו מפרטים כמה מהסיבות לכך שפתיחתו של מעבר רפיח – בפני עצמה משמעותית וחיובית – אינה עונה על כל צרכי התנועה של רצועת עזה ואינה יכולה לשמש כנקודת הגישה היחידה של הרצועה, כמו שהציעו פוליטיקאים וכותבי מאמרים בישראל בשבועות האחרונים. למעט ארבעה ימים בשבוע שעבר בהם היה המעבר סגור מסיבות לא צפויות, מעבר האנשים דרכו מתנהל באופן רציף אך עדיין מוגבל.

1. המעבר דרך רפיח אינו עונה על הצרכים: מצרים הודיעה שתפעיל את המעבר ששה ימים בשבוע, בשעות העבודה המקובלות, אולם עולה הרושם שאין בכך די: בימים האחרונים הצליחו בין 400 ל-450 אנשים לנוע דרך המעבר כל יום מעזה למצרים, בהשוואה לממוצע של 660 נוסעים ליום בין נובמבר 2005 ליוני 2006. לפי רשות המעברים הפלסטינית, 10,000 איש ממתינים כעת לצאת את עזה דרך רפיח.
2. מצב בלתי יציב: כאמור, סגירת המעבר הפתאומית בסוף השבוע שעבר מצביעה על כך שהמצב בשני צדי רפיח נותר בלתי יציב. לכן לא ברור אם המעבר יישאר פתוח, ובאיזו מידה.
3. מעבר רפיח אינו מוביל לגדה המערבית: מגבלות קשות עדיין מוטלות על תנועת אנשים וסחורות בין עזה לגדה המערבית – בעיה שרפיח אינו יכול לפתור, משום שהן סחורות והן מחזיקי תעודות זהות של עזה אינם מורשים להכנס לגדה דרך המסלול של מצרים-ירדן. הגדה המערבית ורצועת עזה נכללות באותה מעטפת מכס, ומוכרות, גם בידי ישראל, כיחידה טריטוריאלית אחת. גם אחרי ארבע שנים של סגר הדוק הן עדיין חולקות כלכלה אחת, מערכת חינוך אחת, מערכת בריאות אחת ואינספור קשרים משפחתיים וחברתיים.
   

   מעבר רפיח, יוני 2011. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

4. יצוא אינו מתאפשר, גם לא דרך רפיח: היצוא מעזה עדיין נתון למגבלות חמורות (כשתי משאיות ביום, אשר האחרונות בהן עזבו ב-12 למאי 2011, בהשוואה ליעד של 400 משאיות ביום לפי הסכם המעברים) וכרגע אינו מתבצע כלל דרך רפיח. הדבר פוגע במגזר התעשייה ברצועה, אשר נהג למכור או לייצא מוצרים לישראל, לגדה המערבית ולחו"ל. לפני הסגר, רוב ה"ייצוא" מעזה נמכר בישראל ובגדה המערבית.
5. חומרי בנייה אינם נכנסים דרך רפיח: ישראל מתירה להכניס חומרי בנייה לרצועה רק דרך מעבר כרם שלום שבין עזה לישראל. גם הם מורשים רק עבור פרויקטים שאושרו בידי הרשות הפלסטינית, מבוצעים בידי ארגונים בינלאומיים ונתונים להליכים ביורוקרטיים ממושכים ביותר. מאז ינואר 2011 נכנסה מדי חודש עבור פרויקטים אלה כעשירית מכמות חומרי הבנייה שנכנסה מדי חודש בשנים שלפני יוני 2007. נכון לעכשיו, רשויות מצרים לא מסרו אם או מתי הן יתירו מעבר חומרי בניין דרך רפיח.
6. ייבוא סחורות אינו מתבצע דרך רפיח: מוצרי ייבוא שנרכשו בידי המגזר הפרטי ברצועה נכנסים לעזה מישראל דרך מעבר כרם שלום. גם אם המצרים יחליטו לאפשר הכנסת סחורות דרך רפיח (דבר שהם לא הודיעו שבכוונתם לעשות), המעבר והדרכים שסביבו אינם מותאמים למעבר כמויות גדולות של סחורות, בקנה המידה שמכתיבים הצרכים ברצועה.
7. סיוע הומניטרי אינו נכנס דרך רפיח באופן סדיר:סיוע נכנס לעזה רק דרך מעבר כרם שלום שבין עזה לישראל. גם לגבי משלוחי סיוע הומניטרי, רשויות מצרים לא מסרו אם או מתי הם יתירו את המעבר לתוך הרצועה.
   

   מעבר רפיח, יוני 2011. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

8. חולים לא תמיד מסוגלים לנסוע בדרך הארוכה לבתי החולים במצרים ובכלל, בתי החולים במזרח ירושלים ובגדה המערבית, שהם חלק ממערכת הבריאות הפלסטינית, יועדו לשרת את כל תושבי הטריטוריה הפלסטינית, כולל תושבי עזה.
9. מחקרים מוכיחים זאת: הגבלות תנועה במעברים שבין ישראל לעזה (בכרם שלום עבור סחורות, ובארז עבור אנשים) מוסיפות לפגוע ברווחת חייהם של תושבי הרצועה. אתמול פרסם UNRWA מחקר שמציג שיעורים גבוהים של אבטלה ברצועה וסוכנויות הסיוע דיווחולאחרונה כיצד המגבלות המוטלות על הכנסת חומרי בניין פוגעות בראש ובראשונה בפעילות שלהן, ודרכן גם בתושבי עזה.
   

   מעבר רפיח, יוני 2011. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

10. רפיח אינו מוביל לגדה המערבית: רגע, לא אמרנו את זה כבר? טוב, אנחנו חוזרים ואומרים זאת, מפני שזה מאוד, מאוד חשוב.

יש גם את הדעה שלפיה הדיון על מעבר רפיח לא רלוונטי לישראל כי מאז ההתנתקות היא לא נושאת שום אחריות כלפי תושבי עזה. אם זו דעתך, בשבילך הכנו את הסרטון הזה.

הסרה של הגבלות תנועה באשר הן, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר ברצועת עזה, היא חדשה טובה עבורנו ב-'גישה'. הצהרת שר החוץ החדש של מצרים בשבוע שעבר הובנה בישראל ככוונה לפתוח את מעבר רפיח באופן מלא. צעד כזה, אם יתממש, יקל משמעותית על הסגר בכך שיאפשר לפלסטינים ולאחרים לצאת ולהיכנס לרצועה, ואולי בהמשך אפילו לייבא ולייצא סחורות (וכל זה מעל פני האדמה!).

אלו עשויות להיות גם חדשות טובות עבור ישראל, אשר נטל האחריות המוטל עליה, הנובע משליטתה בתנועת אנשים וסחורות – יפחת, בהתאם להפחתת היקף שליטתה. יחד עם זאת, כל זמן שישראל ממשיכה לשלוט במימיה הטריטוריאליים של רצועת עזה, במרחב האווירי שלה וברוב גבולותיה היבשתיים, במרשם האוכלוסין ובמערכת המיסים, היא ממשיכה לשאת באחריות ניכרת, גם אם לא בלעדית, מכוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי, לקיומה של תנועה סדירה וחופשית (בכפוף לבדיקות ביטחוניות פרטניות) מרצועת עזה ולתוכה. בנוסף לאחריותה לאפשר מעבר של אנשים וסחורות בין עזה לחו"ל, ישראל ממשיכה לשאת באחריות על התנועה בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית, אותה היא מגבילה באופן גורף זה שנים ארוכות ואשר לגביה פתיחת רפיח אינה מספקת פתרון.

הגדה והרצועה מוכרות מבחינה חוקית, גם על ידי ישראל, כיחידה טריטוריאלית אחת. למרות ארבע שנים של סגר הדוק, הן עדיין חולקות כלכלה אחת, מערכת חינוך אחת, מערכת בריאות אחת, ואינספור קשרים משפחתיים וחברתיים. בנוסף, אם ייושם הסכם הפיוס שנחתם אתמול בין פתח לחמאס, יהיו בקרוב שני האזורים תחת שלטון פנימי אחד.

אנו ב-'גישה' מאמינים שברגע הזה טמונה הזדמנות עבור ממשלת ישראל ליזום שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, מצרים וגורמים בינלאומיים בנוגע להסדרת פעילות המעברים. יש לוודא שכל הסדר יבטיח את חופש התנועה גם בין עזה לגדה בתנאים סבירים, תוך מתן מענה לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, המוכרים במשפט הבינלאומי. כך תוכל ממשלת ישראל לממש את ההצהרות שעליהן היא, והעומד בראשה, חזרו שוב ושוב מאז יוני 2010, ולפיהן יש להסיר את הסגר "האזרחי" מעל עזה ולהותיר אך ורק הגבלות על הכנסת נשק ואמצעי לחימה.

בזמן שבכל העולם עוקבים ביראת כבוד אחר המתרחש במצרים, גם ברצועת עזה צופים במהפך ומביעים הזדהות עם העם המצרי. אך לאירועים במצרים גם השלכות ישירות על תושבי עזה, שממחישות עד כמה החיים ברצועה שבריריים וחופש התנועה בה מועד לפגיעה. גבול הרצועה עם מצרים הוא היחיד שנותר פעיל לתנועת אנשים מאז הטילה ישראל סגר על שאר המעברים – היבשתיים, הימיים והאוויריים – במסגרתו היא מאפשרת מעבר במקרים הומניטאריים חריגים בלבד.

מעבר רפיח, שנפתח ביוני האחרון בעקבות המשט, לאחר שהיה סגור במשך כארבע  שנים,  נסגר בסוף ינואר עד להודעה חדשה בשל המצב הביטחוני בסיני. המעבר מופעל על ידי מצרים ושלטון חמאס באמצעות הסדרים אד הוק, אם כי ישראל מפעילה שליטה מסוימת על הפעילות בו באמצעות שליטתה על מרשם האוכלוסין הפלסטיני (קרי, פלסטינים שעוברים שם צריכים להיות רשומים במרשם שנשלט על ידי ישראל), וכן על ידי שיתוף פעולה ביטחוני עם מצרים. לפי דיווחים בתקשורת הפלסטינית, כ- 4,000 איש מחכים בסיני לפתיחת המעבר על מנת לחזור לרצועה, ומספר תושבי הרצועה היו מוחזקים בנמל התעופה בקהיר, מאחר ולפי הנהלים המצריים, יציאה מהנמל אפשרית רק למעבר רפיח, וזו מחייבת ליווי משטרתי. תושבים אחרים מסתובבים בעולם, בהמתנה לחזור הביתה.

מן הצד השני של המעבר ממתינים בין 300 ל- 500 אנשים שזקוקים לטיפול רפואי ומבקשים לצאת מהרצועה לצורך קבלתו, כפי שקרה מדי חודש מאז נפתח רפיח.

גם סטודנטים שהגיעו לבלות בעזה את חופשת הסמסטר אינם יכולים לשוב ללימודיהם. אחמד, סטודנט לרפואה שלומד במצרים, התפתה לחזור הביתה לאחר חמש שנים בהן נמנע מביקור מפאת חששו שלא יוכל לצאת חזרה ללימודיו. חששותיו התממשו, והוא מפסיד את לימודיו בהמתנה לצאת: "לא צפינו שהפעם מקור הבעיה יהיה אי היציבות במצרים", אמר. יציאה של סטודנטים דרך מעבר ארז, שנשלט על ידי ישראל, מוגבלת למלגאים שלומדים במדיניות "מערביות", כך שרפיח נותר ברירת המחדל.  אם פתיחת רפיח ביוני האחרון העידה על פתרון חלקי של בעיית חופש התנועה של הסטודנטים היוצאים לחו"ל, האירועים האחרונים מראים כמה קל לערער חופש זה.

תחנת דלק בעזה. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

בעקבות האירועים עלו גם מחירי הדלק וחומרי הבנייה ברצועה, בשל ירידת קצב העבודה במנהרות והמחסור שנוצר בצד המצרי. מחירי המלט התייקרו בתחילת השבוע שעבר בלמעלה מ- 30%, מחירי החצץ עלו בכ- 20%, ואילו העלייה במחיר הדלק לצרכנים נבלמה לאחר שהממשלה קבעה תעריף מקסימלי למכירתו – אבל המחסור ממשיך. מאז שישראל הטילה מגבלות על העברת מוצרים אלה בשנת 2007 (בטענה כי כך "תחליש" את שלטון חמאס), הסחר בדלק ובחומרי בנייה הופנה למנהרות, שעל מוצריהן הממשלה בעזה גובה מסים.  עם רגיעת האירועים במצרים, הפעילות במנהרות מתחילה לחזור לשגרה.

כפי שמעידים האירועים האחרונים במצרים, הסגר על הרצועה והתלות שהוא יוצר עבורה בגבול עם מצרים מביאים למצב בו חופש התנועה בעזה משול לעלה נידף ברוח.

1. בין התאריכים 1 – 5 במרץ, נפתח מעבר רפיח, המחבר בין עזה למצרים, ודרכו עברו 4427 איש, מתוכם 461 סטודנטים. 100 סטודנטים הוחזרו לעזה על ידי המצרים, בין אם בטענה שיש חשש שישתקעו במצרים, ובין אם בטענה של היעדר מסמכים דרושים.
2. נכון להיום, 502 סטודנטים מבקשים לצאת מרצועת עזה כדי להגשים את חלומם וללמוד באוניברסיטאות בחו"ל. מדוע צעירי עזה שואפים ללמוד מחוץ לרצועה? בין השאר מכיוון שבעזה אין אפשרות לרכוש מקצועות שונים, כגון רפואת שיניים, ריפוי בעיסוק, ווטרינריה, ותכניות לשימור הסביבה, דמוקרטיה וזכויות אדם. כל אלה, לעומת זאת, קיימים באוניברסיטאות בגדה המערבית.
3. אף על פי כן, למיטב הידיעה, מספר הסטודנטים שקיבלו מישראל אישור לעבור מעזה לגדה משנת 2000 עומד על 0, מכיוון שישראל מטילה איסור גורף על מעבר סטודנטים פלסטיניים מעזה לגדה. לכן, סטודנטים מעזה (אלו שיכולים) מכוונים לאוניברסיטאות בחו"ל.
4. מאז יוני 2007 מטילה ישראל מגבלות קשות על יציאתם של סטודנטים ממעבר ארז תוך שהיא מציבה קריטריונים נוקשים למעבר סטודנטים בשטחה לגשר אלנבי ומשם לחו"ל. בצר להם, נאלצים הסטודנטים לנסות ולצאת דרך מעבר רפיח.
   1. 
   2. מעבר רפיח (מקור: בצלם)
5. מאז יוני 2006, עם חטיפת גלעד שליט, מעבר רפיח סגור רשמית ונפתח אד-הוק באופן לא סדיר. כל זאת, בניגוד להסכם המעברים מנובמבר 2005, לפיו מעבר רפיח יהיה פתוח לתנועה של אנשים מעזה למצרים.
6. כ- 1600 אנשים, ובהם 502 סטודנטים שלהוטים כבר להתחיל לימודיהם בחו"ל, לא הצליחו לעבור דרך מעבר רפיח, כשנפתח בתחילת חודש מרץ. הם נאלצים לחכות לפעם הבאה שייפתח המעבר.
7. אין לדעת מתי הפעם הבאה תגיע.

1. 1. 
   2. מעבר רפיח, מבט ממצרים (מקור: Oxfam)
2.  

ירי הרקטות ופצצות המרגמה מרצועת עזה על יישובי דרום ישראל בשבוע החולף ראוי לכל גינוי אפשרי בהיותו מכוון כנגד אזרחים ישראליים או בלתי מובחן וכך גם האחראי לכך – שלטון חמאס – אשר מאפשר לקבוצות חמושים לירות על אזרחים מהשטח הנתון לשליטתו.

עם זאת, תגובתו המהירה של משרד הביטחון, אשר הכריז כי מעבר כרם שלום יישאר סגור עד להודעה חדשה, עוררה דאגה בקרב אלה שמנסים להעביר סחורות הומניטאריות לעזה. לא היה ברור אם סגירת המעבר הייתה תגובה ישראלית לגיטימית לסכנה ביטחונית ממשית וקונקרטית שנשקפה למעבר ולעובדיו או שמא החליט משרד הביטחון לחזור על דפוס הפעולה שנקט במחצית השנייה של 2008 כאשר בחר לסגור את המעברים כתגובה עונשית לירי מרצועת עזה, ללא קשר לסכנה קונקרטית למעברים.

תושבי עזה נשמו לרווחה ביום ראשון, כאשר ישראל אפשרה את פתיחתו מחדש של מעבר כרם שלום ובכך – את חידוש האספקה המינימאלית. התלות במעבר כרם שלום כה משמעותית משום שהוא מעבר הסחורות היחיד כמעט, שנותר פתוח. כל סגירה שלו המעבר מונעת העברה של סחורות שנמצאות במחסור בעזה בשל "שיטת מינימום הומניטארי".

מאז תחילת הסגר ביוני 2007 פעלה ישראל בשיטתיות לצמצום המעברים אל רצועת עזה, מדיניות שהגיעה לשיאה עם סגירתו של מעבר נחל עוז בתחילת 2010. כך, נכון להיום, פרט למסוע הדגנים במעבר קרני, נותרה רצועת עזה תלויה במעבר אחד – כרם שלום – אשר יועד במקור למעבר סיוע הומניטארי תקופתי ואשר יכולות הקיבול שלו מוטלות בספק. ישראל אף דורשת ממצרים כי כל סיוע לרצועת עזה משטחה יעבור דרך מעבר כרם שלום ולא דרך מעבר רפיח, ולאחרונה הכריזה מצרים כי לא תאפשר אספקה משטחה אלא דרך מעבר כרם שלום. התלות במעבר כרם שלום ידועה היטב לאלה שיורים עליו ולאלה שנמנעים מלעצור את הירי.

מדיניות צמצום המעברים עומדת בסתירה להסכמים בינ"ל עליהם חתמה ישראל ואשר הביאו בחשבון סיטואציות בהן ייווצר סיכון ביטחוני למעבר מסויים, דוגמת ירי על מעבר כרם שלום. ישראל נתנה הסכמתה לשלושה עקרונות שיועדו להבטיח כי המעברים לרצועת עזה יופעלו באופן רציף, גם במצב של איומים עליהם: הכרה בצורך להפעיל מסלולים חלופיים (lane redundancy) ומעברים חלופיים (passage redundancy), וכן התחייבות למטרה העיקרית: העיקרון של מעבר מתמשך (continuous operation). נכון לשנת 2010 – נסגרו החלופות.

היות שישראל מתעקשת להחיל מדיניות שמאפשרת העברה מינימאלית בלבד אשר מותירה את רצועת עזה "על הקצה" בכל תחומי החיים (מזון, סחורות, חשמל, גז בישול ועוד), אזי כל סגירה של המעבר הפעיל היחיד, הגם שעוברות בו כמויות מינימום בלבד, עשויה לדחוף את עזה אל מעבר לקצה.

"הוחלט כי עסקת שליט לא תביא לשינוי במדיניותה של ישראל ביחס להסגר על עזה ומניעת מעבר אנשים וסחורות בין עזה לגדה, לבד ממקרים הומניטריים ומוצרים חיוניים."

"מתנגדים לפתיחת המעבר [רפיח] אפילו לשעות ספורות כל עוד סוגיית החייל החטוף תישאר כפי שהיא."

בשבוע שעבר, כך לפי גורמים פלסטינים, ערכה ישראל שני ניסיונות להעברת סולר תעשייתי לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום ולא דרך נחל עוז, המעבר הבלעדי (עד כה) המיועד ומצויד להעברת דלקים וגז לרצועה, קדמו לכך ניסיונות גם בחודש הקודם. כך, בשבוע החולף לא העבירה ישראל ולו טיפה אחת של סולר תעשייתי דרך מסוף נחל עוז ובסך הכל בשבועיים האחרונים העבירה 3.68 מיליון, כ – 53% בלבד מהכמות הנדרשת. הידיעות על כך שישראל מתעתדת לסגור לחלוטין את מעבר נחל עוז מתווספות להפחתת הפעילות במסוף לשלושה ימים בלבד.

זאת, בנוסף לשיתוק המעברים האחרים: מיוני 2007 נסגר מעבר קרני אשר שימש כמעבר הסחורות המרכזי, ורק שרוול-מסוע יחיד, המשמש להעברת תבואה ומזון לבע"ח פועל בו מאז באופן חלקי. מעבר סופה לא פעל מאז ספטמבר 2008 וישראל הודיעה על סגירתו הסופית במרץ 2009. העברת סחורות נאסרת דרך מעבר רפיח וכך נותרה עזה תלויה כמעט לחלוטין במעבר כרם שלום בעל יכולת הקיבול המוגבלת, אשר יועד במקור למעבר סיוע הומניטארי תקופתי בלבד. כעת נראה שישראל מתכוונת להעמיס על כרם שלום גם את הדלקים והגז.

כמובן, מדי פעם, כתגובה לירי מרצועת עזה, ישראל סוגרת לעיתים אף את כרם שלום, בשל מה שהיא מגדירה כסכנה אשר נשקפת למעבר.

מחשבה מוקדמת רבה הוקדשה לאפשרות כי סיכונים ביטחוניים יאיימו על פתיחת המעברים של עזה. בשל כך, נקבעו בהסכמים שלושה עקרונות המיועדים להבטיח כי המעברים לרצועת עזה יופעלו באופן רציף ואשר ישראל הסכימה להם:  הכרה בצורך להפעיל מסלולים חלופיים (lane redundancy) ומעברים חלופיים (passage redundancy), וכן התחייבות למטרה העיקרית, אליו התחייבה ישראל במסגרת הסכם המעברים: העיקרון של מעבר מתמשך (continuous operation).

קשה לראות כיצד מעבר אחד, ובו מסלול עיקרי אחד, יכול לקיים עקרונות אלה.

במקביל, ממשיכה ישראל לפעול כנגד המנהרות ממצרים, דרכן עוברות מרבית הסחורות הדרושות לתושבים, לרבות על ידי הפצצתן.

במצב עניינים זה בו הים והאוויר מלכתחילה אינם אפשרות, האופציה התת קרקעית לא מתקבלת כאופציה לגיטימית והמעברים היבשתיים, הולכים ונסגרים, מאיפה בדיוק אמורים תושבי עזה לקבל סחורות?