כלי התקשורת הכריזו בשבוע שעבר על פתיחת הקניון הראשון בעזה, והבלוגוספירה הייתה כמרקחה. עבור אחדים, זו הייתה הוכחה להקלה בסגר, אליה התחייבה ישראל, ועבור אחרים זה היה סימן שאין כלל משבר בעזה. ואכן, בניין קיים בן שתי קומות שהוסב לקניון ממוזג (שכן עדיין עומדות בעינן ההגבלות על העברת חומרי בנייה לרצועה) לא משתלב עם הדימוי של עזה כמקום בו אנשים רעבים ללחם בשל הסגר שהוטל ועדיין קיים, גם אחרי הסרת חלק מההגבלות. רק שעזה אינה ולא הייתה מקום בו קיים מחסור כמותי באוכל, אלא מקום בו לתושבים אין כסף לקנותו, בשל המדיניות הישראלית – ללא התפתחות, ללא שגשוג, ללא משבר הומניטרי.

המחירים של המוצרים בקניון החדש זולים במיוחד, מספרים הלקוחות, ולנוכח כוח הקנייה המצומצם של תושבי עזה, נראה שאין ברירה אחרת. כ- 61% מבתי האב ברצועה סובלים מאי ביטחון תזונתי, כשביטחון תזונתי מוגדר ע"י ארגון הבריאות העולמי כ"מצב בו לכל האנשים, בכל העתים, יש גישה פיזית, חברתית וכלכלית למזון בטוח, מספק ומזין, אשר תואם את צרכיהם התזונתיים כדי לקיים אורח חיים בריא ופעיל". אחוז האבטלה עומד על 34%, נתון שאין להתפלא עליו, בין היתר בשל האיסור הגורף על ייצוא מעזה, איסור שנשמר מאז תחילת הסגר ואשר ישראל הבהירה כי החלטת הקבינט לא חלה עליו (כמו גם על תנועת אנשים). גם הסרת האיסור רק לאחרונה על מעבר חומרי גלם, והטפטוף האיטי של חלקי חילוף לרצועה, לא נותנים עדיין אותותיהם בפעילות כלכלית, בעיקר לאור מגבלות הקיבולת של המעברים.

לפי מנהלי הקניון, רובם המכריע של המותגים הנמכרים במתחם – כ-90% – הם תוצרת ישראל, ובנוסף לאחוז הנמוך של מוצרים שמקורם בגדה המערבית, זוהי עוד אינדיקציה למיעוט הסחורות שניתן לייצר בעזה עצמה. אולם כיצד ניתן לייצר בגדים, נעליים, שטיחים ומוצרי מזון (פריטים שיוצרו בעבר), כשגם לאחר החלטת הקבינט שבישרה על "הסרת הסגר", כמות הסחורות שהועברה בשבוע האחרון לעזה (979 משאיות לעומת 2,350 מדי שבוע ב-2005) מספקת רק כ- 40% מהצרכים של תושבי עזה?

מחירי המוצרים בקניון אולי נמוכים, אך כנראה שלא נמוכים מספיק עבור רוב תושבי עזה.

ירי הרקטות ופצצות המרגמה מרצועת עזה על יישובי דרום ישראל בשבוע החולף ראוי לכל גינוי אפשרי בהיותו מכוון כנגד אזרחים ישראליים או בלתי מובחן וכך גם האחראי לכך – שלטון חמאס – אשר מאפשר לקבוצות חמושים לירות על אזרחים מהשטח הנתון לשליטתו.

עם זאת, תגובתו המהירה של משרד הביטחון, אשר הכריז כי מעבר כרם שלום יישאר סגור עד להודעה חדשה, עוררה דאגה בקרב אלה שמנסים להעביר סחורות הומניטאריות לעזה. לא היה ברור אם סגירת המעבר הייתה תגובה ישראלית לגיטימית לסכנה ביטחונית ממשית וקונקרטית שנשקפה למעבר ולעובדיו או שמא החליט משרד הביטחון לחזור על דפוס הפעולה שנקט במחצית השנייה של 2008 כאשר בחר לסגור את המעברים כתגובה עונשית לירי מרצועת עזה, ללא קשר לסכנה קונקרטית למעברים.

תושבי עזה נשמו לרווחה ביום ראשון, כאשר ישראל אפשרה את פתיחתו מחדש של מעבר כרם שלום ובכך – את חידוש האספקה המינימאלית. התלות במעבר כרם שלום כה משמעותית משום שהוא מעבר הסחורות היחיד כמעט, שנותר פתוח. כל סגירה שלו המעבר מונעת העברה של סחורות שנמצאות במחסור בעזה בשל "שיטת מינימום הומניטארי".

מאז תחילת הסגר ביוני 2007 פעלה ישראל בשיטתיות לצמצום המעברים אל רצועת עזה, מדיניות שהגיעה לשיאה עם סגירתו של מעבר נחל עוז בתחילת 2010. כך, נכון להיום, פרט למסוע הדגנים במעבר קרני, נותרה רצועת עזה תלויה במעבר אחד – כרם שלום – אשר יועד במקור למעבר סיוע הומניטארי תקופתי ואשר יכולות הקיבול שלו מוטלות בספק. ישראל אף דורשת ממצרים כי כל סיוע לרצועת עזה משטחה יעבור דרך מעבר כרם שלום ולא דרך מעבר רפיח, ולאחרונה הכריזה מצרים כי לא תאפשר אספקה משטחה אלא דרך מעבר כרם שלום. התלות במעבר כרם שלום ידועה היטב לאלה שיורים עליו ולאלה שנמנעים מלעצור את הירי.

מדיניות צמצום המעברים עומדת בסתירה להסכמים בינ"ל עליהם חתמה ישראל ואשר הביאו בחשבון סיטואציות בהן ייווצר סיכון ביטחוני למעבר מסויים, דוגמת ירי על מעבר כרם שלום. ישראל נתנה הסכמתה לשלושה עקרונות שיועדו להבטיח כי המעברים לרצועת עזה יופעלו באופן רציף, גם במצב של איומים עליהם: הכרה בצורך להפעיל מסלולים חלופיים (lane redundancy) ומעברים חלופיים (passage redundancy), וכן התחייבות למטרה העיקרית: העיקרון של מעבר מתמשך (continuous operation). נכון לשנת 2010 – נסגרו החלופות.

היות שישראל מתעקשת להחיל מדיניות שמאפשרת העברה מינימאלית בלבד אשר מותירה את רצועת עזה "על הקצה" בכל תחומי החיים (מזון, סחורות, חשמל, גז בישול ועוד), אזי כל סגירה של המעבר הפעיל היחיד, הגם שעוברות בו כמויות מינימום בלבד, עשויה לדחוף את עזה אל מעבר לקצה.

"הוחלט כי עסקת שליט לא תביא לשינוי במדיניותה של ישראל ביחס להסגר על עזה ומניעת מעבר אנשים וסחורות בין עזה לגדה, לבד ממקרים הומניטריים ומוצרים חיוניים."

"מתנגדים לפתיחת המעבר [רפיח] אפילו לשעות ספורות כל עוד סוגיית החייל החטוף תישאר כפי שהיא."

עם מיעוט תשומת לב תקשורתית וציבורית, מזה חודשיים נרשם מחסור חמור בגז בישול ברצועת עזה. ככלל, מאז תחילת הסגר על הרצועה, ענה הממוצע החודשי של גז הבישול שישראל התירה העברתו על 56% בלבד מהצורך. ההחמרה בחודשיים האחרונים באה לידי ביטוי בהעברתם של 1,202 טונות של גז בישול במהלך נובמבר אשר מהווים 20% בלבד מהכמות הנדרשת. משמעות המחסור היא שבתי חולים מתקשים להרתיח מים לשם סטריליזציה כמו גם לספק מזון וכביסה לחולים, מאפיות נסגרות, משפחות רבות אינן יכולות לבשל ואלפי עופות נמצאים בסכנת חיים כיוון שלא ניתן לחמם את חוות הגידול. גם תוכנית המזון העולמית הודיעה שכל 40 המוסדות שהיא מפעילה בעזה כילו את אספקת החירום של גז הבישול שהיתה ברשותם.

ההסבר לירידה הדרמטית בהעברת הגז (שמתרחשת במקביל להצהרות ישראל על עלייה דרמטית בסיוע ההומניטארי) נעוץ בהמשך המגמה הישראלית לצמצם את הפעילות במעברים של רצועת עזה. המעבר בכרם שלום הוכשר רק באחרונה להעברת דלקים אולם הצינור שהותקן בו הוא בעל קיבולת נמוכה באופן משמעותי משני הצינורות הקיימים בנחל עוז (100 טון ביום בניגוד ל – 400 טון). שילוב הקיבולת הנמוכה, המעבר המרוחק מהמחסנים הקיימים, והפתיחה המוגבלת ביותר של נחל עוז (רק יום בשבוע לעומת 3 ימי פעילות בכרם שלום) מובילים לירידה דרסטית בכמות גז הבישול המועברת לעזה.

נכון להיום 20 תחנות חלוקת הגז מתוך 30 בעזה סגורות, לא צריך להשקיע יותר מדי בחישובים כדי להבין את ההשלכות על האנשים, הכלכלה והחברה בעזה.

עיתון כלכלי מוביל בישראל סיפק השבוע הצצה לכלכלה הפלסטינית האחרת – "כלכלת המנהרות", זאת בזמן שגם השבוע המשיכה הדינמיקה הקבועה – ישראל מפציצה מנהרות בגבול עזה – מצרים בתגובה לירי רקטות לעבר ישראל.

יתכן ואנשי העסקים הישראלים מבינים שפה שהפוליטיקאים הישראלים לא מבינים – שהכלכלה הפלסטינית בעזה אשר קרסה בשל הסגר שמטילה ישראל מעל 27 חודשים, שינתה פניה ללא היכר: מאות המנהרות הפועלות כיום (600-1000) ברצועה ואלפי האנשים שעובדים בהן תוך סיכון חייהם, מספקות כשני שליש מהסחורות הנדרשות לתושבי הרצועה. אלפי הדולרים לקבלת רישיון הפעלה ומיליונים מהטלת מיסים, מועברים לשלטונות החמאס. 

בזמן שבישראל נשמעו הערכות כי למלחמה האחרונה בעזה היתה תרומה כלכלית לישראל, הרי שבעזה, בנוסף לנזקים האחרים, נפגעו כלכלית אלפי אנשים שבחרו להשקיע כספם במנהרות שישראל הפציצה.

גורמי בטחון ישראליים מסתכלים על המנהרות כאיום בטחוני, בשל החשש שאמל"ח יוברח דרכן, וזה הנימוק להפצצתן. גם סוחרים פלסטיניים היו מעדיפים לדלג על עלויות ההובלה הגבוהות ולהעביר סחורות על פני השטח, באמצעות המעברים אשר סגורים מזה שנתיים.

בשבוע שעבר, כך לפי גורמים פלסטינים, ערכה ישראל שני ניסיונות להעברת סולר תעשייתי לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום ולא דרך נחל עוז, המעבר הבלעדי (עד כה) המיועד ומצויד להעברת דלקים וגז לרצועה, קדמו לכך ניסיונות גם בחודש הקודם. כך, בשבוע החולף לא העבירה ישראל ולו טיפה אחת של סולר תעשייתי דרך מסוף נחל עוז ובסך הכל בשבועיים האחרונים העבירה 3.68 מיליון, כ – 53% בלבד מהכמות הנדרשת. הידיעות על כך שישראל מתעתדת לסגור לחלוטין את מעבר נחל עוז מתווספות להפחתת הפעילות במסוף לשלושה ימים בלבד.

זאת, בנוסף לשיתוק המעברים האחרים: מיוני 2007 נסגר מעבר קרני אשר שימש כמעבר הסחורות המרכזי, ורק שרוול-מסוע יחיד, המשמש להעברת תבואה ומזון לבע"ח פועל בו מאז באופן חלקי. מעבר סופה לא פעל מאז ספטמבר 2008 וישראל הודיעה על סגירתו הסופית במרץ 2009. העברת סחורות נאסרת דרך מעבר רפיח וכך נותרה עזה תלויה כמעט לחלוטין במעבר כרם שלום בעל יכולת הקיבול המוגבלת, אשר יועד במקור למעבר סיוע הומניטארי תקופתי בלבד. כעת נראה שישראל מתכוונת להעמיס על כרם שלום גם את הדלקים והגז.

כמובן, מדי פעם, כתגובה לירי מרצועת עזה, ישראל סוגרת לעיתים אף את כרם שלום, בשל מה שהיא מגדירה כסכנה אשר נשקפת למעבר.

מחשבה מוקדמת רבה הוקדשה לאפשרות כי סיכונים ביטחוניים יאיימו על פתיחת המעברים של עזה. בשל כך, נקבעו בהסכמים שלושה עקרונות המיועדים להבטיח כי המעברים לרצועת עזה יופעלו באופן רציף ואשר ישראל הסכימה להם:  הכרה בצורך להפעיל מסלולים חלופיים (lane redundancy) ומעברים חלופיים (passage redundancy), וכן התחייבות למטרה העיקרית, אליו התחייבה ישראל במסגרת הסכם המעברים: העיקרון של מעבר מתמשך (continuous operation).

קשה לראות כיצד מעבר אחד, ובו מסלול עיקרי אחד, יכול לקיים עקרונות אלה.

במקביל, ממשיכה ישראל לפעול כנגד המנהרות ממצרים, דרכן עוברות מרבית הסחורות הדרושות לתושבים, לרבות על ידי הפצצתן.

במצב עניינים זה בו הים והאוויר מלכתחילה אינם אפשרות, האופציה התת קרקעית לא מתקבלת כאופציה לגיטימית והמעברים היבשתיים, הולכים ונסגרים, מאיפה בדיוק אמורים תושבי עזה לקבל סחורות?