לאחר תפיסת השלטון הפנימי ברצועת עזה בידי תנועת חמאס ביוני 2007 הופחתה השפעתה של הרשות הפלסטינית בעזה בצורה משמעותית, ורוב הניהול היומיומי של הממשלה ושל השירותים הציבוריים – מערכת החינוך, השיטור, התברואה, ובתי החולים – עבר לידי שלטון חמאס. עם זאת, הרשות עדיין אחראית על תחומי חיים בעלי משמעות בעזה, ובייחוד על מימון שירותים ציבוריים מרכזיים, כמו מערכת הבריאות ואספקת החשמל. הרשות עדיין מתאמת עם ישראל מעבר אנשים וסחורות, והמיסים על סחורות שעוברות דרך המעברים מישראל נגבים על ידי ישראל לצורך העברה לרשות. כמו כן, פקידי הרשות הפלסטינית עדיין אחראים על העברת בקשות לשינויים במרשם האוכלוסין לרשויות הישראליות, לרבות לצורך הוצאת דרכונים.

משום כך, השליטה שישראל מפעילה על הרשות הפלסטינית – הפועלת הן בעזה הן בגדה המערבית – משפיעה על יכולתה של זו לקבל החלטות עצמאיות הקשורות לתושבים פלסטינים, לנהל את חייהם ולממן שירותים ציבוריים¹.

בנוסף, השליטה שישראל מפעילה על המעברים שבין הגדה המערבית לרצועת עזה משליכה על תפקודם של מוסדות ומערכות אזרחיים ברחבי השטח הפלסטיני, אשר התפתחו כחלק ממערכת אחת שמשרתת הן תושבים פלסטינים המתגוררים בגדה המערבית, הן כאלה המתגוררים ברצועה².  למשל, תכנית הלימודים לדמוקרטיה וזכויות אדם במערכת ההשכלה הגבוהה הפלסטינית נמצאת בגדה המערבית, באוניברסיטת ביר זית. שליטת ישראל במעברים שבין עזה לגדה – וכן האיסור שהטילה על מעבר סטודנטים מעזה לגדה לצורך לימודים – משפיעה על גישתם של תושבי עזה לתכנית זו ולהשכלה גבוהה בכלל, ובעצם מגבילה אותה³.  כן, השליטה במתן אפשרות של אנשי מקצוע פלסטינים מהגדה לבצע את עבודתם בעזה משליכה על איכות השירותים הזמינים בעזה⁴.  יש לציין, כי השליטה במעבר בין רצועת עזה לגדה המערבית אינה רק תוצאה של הימצאותה של מדינת ישראל בין עזה לגדה, אלא גם של שליטתה הבלעדית בכל המעברים של הגדה המערבית, לרבות מעבר אלנבי שבינה לבין ירדן. ישראל אוסרת על מעבר בין עזה לגדה ללא קשר לשאלת המעבר דרך ישראל: תושב עזה שייצא מעזה דרך הגבול עם מצרים ויבקש להיכנס לגדה דרך הגבול עם ירדן – יסורב בשל מדיניות ישראלית שלא לאפשר מעבר באלנבי עבור תושבים פלסטינים שמענם רשום בעזה⁵.  אף על פי שראוי להבחין בין השליטה הקיימת בחלק אחד מהשטח הפלסטיני לזו שקיימת בחלק השני (וכן לשקול את ההשלכות המשפטיות של הבחנה זו), שליטתה של ישראל במעברים בין חלק אחד מהשטח למשנהו משפיעה על מוסדות אזרחיים קיימים (בתחומי הכלכלה, החינוך, הבריאות, התשתיות) ועל חייהם של התושבים בכל רחבי השטח הפלסטיני.

« לעמוד הקודם

מדד השליטה: עמוד הפרויקט »
מדד השליטה: לקריאת נייר העמדה המלא »
מדד השליטה: לקריאת תקציר נייר העמדה »
יומני עזה: לצפיה בסרטון »

1. לפירוט, ראו גישה, כובשים מנותקים, לעיל ה"ש 1, עמ' 53-55.
2. ראו הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, כ"א 33, 1071 (נחתם ב-1995) (להלן: הסכם אוסלו ב'), ס' 11, וכן גישה, כובשים מנותקים, לעיל ה"ש 1, עמ' 55.
3. ראו גישה "ישראל מודיעה: אין הקלות על מעבר אנשים אל רצועת עזה וממנה" (הודעה לעיתונות) 8.7.10,
4. למשל, הסירוב לאפשר למחנכת בגדה המערבית להעביר בעזה תכנית הכשרה למחנכים על מנת שיעודדו הורים להקריא סיפורים לילדיהם, משפיעה על איכות השירותים החינוכיים הנמצאים בה. ראו גישה, "בעקבות עתירת גישה לבג"ץ: הורים בעזה יקבלו הכשרה בנושא הקראת ספרים לילדיהם" (הודעה לעיתונות) 25.11.10,
5. גישה, "מסגרת משפטית: הסוחרים והכלכלה – זכויות ומחויבויות מתוקף המשפט הבינלאומי והישראלי" מאי 2010 (להלן: גישה, "הסוחרים והכלכלה").

דמיינו לעצמכם – 07:15 בבוקר, 40-60 ילדים נדחקים לכיתת בית ספר אחת לקראת יום לימודים חדש, רבים מהם ללא ציוד בסיסי כגון מחברות, ספרים וכלי כתיבה. התמונה חוזרת על עצמה בשעה 12:15 או אז מתחילה "משמרת שנייה" באותה כיתה, באותו בי"ס, עם אותה צפיפות ואותו מחסור (לא, זוהי לא ישראל בשנות ה- 50', זוהי רצועת עזה בשנת 2009.)

451,704 תלמידים ברצועת עזה החלו לפני כשבועיים שנת לימודים חדשה כשהם נאלצים להמשיך ולהתמודד, גם במסגרת הלימודית, עם תוצאות המלחמה והסגר שמטילה ישראל מזה 27 חודשים על רצועת עזה. מעל שנתיים מסרבת ישראל לאפשר העברת נייר לרצועת עזה (מלבד לבתי הספר של אונר"א) היות שנייר אינו נחשב "נחוץ לקיום הבסיסי של האוכלוסייה".

מערכת החינוך המוחלשת ממילא עקב הסגר, ספגה מהלומה קשה ביותר כאשר 280 בתי ספר וגנים ניזוקו במהלך המלחמה, מתוכם 18 בתי ספר אשר נהרסו כליל ואין כל אפשרות לבנות אותם מחדש – מסתבר שגם מלט וחומרי בנייה אינם נחוצים "לקיום הבסיסי של האוכלוסייה". כ-12,000 תלמידים שלמדו במבנים ההרוסים נאלצים לנדוד לבתי ספר חלופיים וכך עולה מספר התלמידים בחלק מהכיתות ליותר מ- 60 לכיתה. ממילא, כמעט 90% מ – 221 בתי הספר שמפעילה אונר"א בעזה ומעל 80% מ – 383 בתי הספר הממשלתיים, נאלצים לפעול בשיטת "משמרות" כדי להתמודד עם מספר התלמידים הגבוה.

המחסור בכיתות כה אקוטי עד כי בצפון רצועת עזה בלבד נדרש היה למצוא פתרון ל – 9,000 תלמידים מ – 15 בתי ספר שנפגעו. 4,000 מהם הושמו ב – 2 בתי ספר בלבד.

בראש הסחורות אותן ישראל אינה מאפשרת להעביר לרצועת עזה מצויים חומרי גלם המיועדים לשיקום הנזקים הכבדים של המלחמה, וביניהם בנייה ושיקום של בתי הספר שנהרסו ונפגעו. בשעה שמיליארדי דולרים שנועדו לשיקום רצועת עזה נותרים לא מנוצלים בשל המדיניות הישראלית, בוחרת ישראל בדרך מוזרה "לחנך" את עזה.