לפני למעלה משנה וחצי שלחנו למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) בקשה לתיאום סיור עבור עובדי "גישה" במעבר ארז וכרם שלום. ידוע לנו שהמתפ"ש עורך סיורים לארגונים בינלאומיים במקום, וקיווינו שהוא יאפשר גם לארגון ישראלי להתפעל מהמערך הלוגיסטי המפואר שהוקם במעברי כרם שלום וארז. החלטנו שהתשובה שלה זכינו (PDF) ראויה לפרסום. מסתבר שעל פי המתפ"ש, אין ל"גישה" "נגיעה ו/או אחריות" לתנועת הסחורות מן ואל רצועת עזה. משבר זהות? לא נכחיש.

ערב חג הקורבן שנחגג השבוע הביא עמו בשורות של מחסור בקמח ברצועת עזה. בשבועיים האחרונים התריעו סוחרים ובעלי טחנות קמח על מחסור בחיטה ברצועה, וטענו כי הטחנות מספקות כמחצית מיכולת הייצור שלהן. כבר בוטלו הנוסחאות המתמטיות שבאמצעותן בחן הצבא עד איזו רמה ירשה לעצמו להוריד את מאגרי הקמח בעזה. אם כן, מדוע יש מחסור?

החיטה מועברת לרצועה דרך המסוע במעבר קרני (החלק היחיד הפעיל במעבר, שנסגר לתנועת משאיות ביוני 2007). עד כה הוקדשו שני ימי העבודה היחידים בשבוע במעבר להכנסת חיטה ואוכל לחיות לרצועה, ואילו מאמצע אוקטובר האחרון מקדישה ישראל רק יום אחד של פעילות להעברת החיטה ומזון לחיות. מה קורה ביום הנוסף? אז מאפשרת ישראל העברת חצץ לרצועה, בעקבות הודעתה על שינוי מדיניות הכנסת סחורות לרצועה בסוף יוני האחרון. הודעה זו  כללה הבטחה לאפשר הכנסת חומרי בנייה לפרויקטים של ארגונים בינלאומיים וגם לפתוח מעברים יבשתיים נוספים, "במידה שיתעורר צורך בהגדלה נוספת של קיבולת המעברים". אולם, האישורים עבור פרויקטים של בנייה מתעכבים עד מאוד – מאז שינוי המדיניות נכנסו לרצועה במהלך החודש בממוצע 107 משאיות נושאות חומרי בנייה לעומת כ- 5,000 משאיות שנכנסו לעזה מדי חודש בממוצע לפני הסגר. כן, במקום לפתוח מעברים נוספים, ישראל הכריזה על כוונה לסגור גם את המסוע בקרני ולהעביר את כל הפעילות לכרם שלום.

כך, הבטחת ישראל לאפשר הכנסת חומרי בנייה, שהיתה אמורה להיות בשורה משמחת עבור תושבי עזה, יצרה בפועל קושי נוסף בהעברת מרכיב תזונתי בסיסי וחיוני כל כך. ישראל מסרבת להוסיף ימי פעילות נוספים של המסוע, ולגבי פתיחת מעברים נוספים – אין על מה לדבר.

גם החצץ שישראל מאפשרת את הכנסתו לרצועה, אינו מספיק לצרכי הבנייה המתוכננת על ידי הארגונים הבינלאומיים ולפי אונר"א, בקצב הזה, ייקח 75 שנים ליישם את תכניתו לשיקום עזה. אונר"א, אגב, גם סובל ממחסור במאגרי הקמח, מאחר והארגון קונה את החיטה בתוך הרצועה, לאחר שזו מוכנסת לרצועה באמצעות מעבר קרני.

שלושה שבועות לאחר החלטת הקבינט מיום ה-20 ביוני, 2010, אישרה ישראל לסוחרים ברצועת עזה להעביר חומרי גלם לתעשייה לאחר שלוש שנים בהן סירבה לעשות זאת, כחלק ממדיניות מוצהרת של "לוחמה כלכלית". כך למשל הועברו בשבוע החולף בדים, קופסאות מתכת ריקות, חוטים וקקאו תעשייתי.

ישראל אומנם מצהירה כי מספר המשאיות הנושאות סחורה לרצועת עזה עלה בכ-70% מאז החלטת הקבינט, אולם אם נשים רגע דברים בהקשר – גם מספר זה מהווה רק 34% מהצורך של תושבי עזה וכלכלתה (10,400 משאיות בחודש בשנת 2005).

מעבר לכך, כשעושים זום אאוט מהמספרים והאחוזים, מסתבר שעל אף שישראל התירה לועדת התיאום הפלסטינית (הגוף שאמון על ריכוז והעברת בקשות סוחרי המגזר הפרטי לצד הישראלי, לא כולל המגזר החקלאי) לכלול חומרי גלם ברשימות היומיות שלה, הדרך עד להגעתם בפועל של חומרים אלו לעזה, ארוכה מאוד. היות שההיתר הישראלי כפוף למגבלות הקיבולת של המעברים, והיות שישראל הותירה רק מעבר אחד פעיל לגמרי (כרם שלום), רוב בקשות הסוחרים לחומרי גלם כלל אינן מוגשות. בשבוע החולף לדוגמה, עמד ממוצע המשאיות היומי על כ-180, לרבות המסוע במעבר קרני, מתוכן כ-50 משאיות ביום למגזר החקלאי וסיוע הומניטרי. במצב עניינים זה מוצאת את עצמה ועדת התיאום הפלסטינית עסוקה מעל הראש בתעדוף הפריטים ובניסיון למצוא מקום במכסה היומית לתעשיות השונות. לפי הערכות הועדה, בכדי לעמוד בבקשות העכשוויות של חומרי הגלם, יש צורך במעבר 500 משאיות ביום.

מעבר כרם שלום (מקור: USAID)

במצב עניינים זה בו ייקח חודשים עד שיצליחו להעביר לעזה את ההזמנות הראשוניות והבסיסיות ביותר של חומרי גלם לתעשייה, ובעת שישראל מתעקשת להמשיך ולאסור כל יצוא – לא ברור כיצד ישראל מתכוונת ליישם את הבטחתה "להרחיב את הפעילות הכלכלית" ברצועת עזה, הרחבה התלויה במעבר אנשים וסחורות בשני הכיוונים.

***

ולחדשות טובות יותר: מחר, מעל 6,000 ילדים ברצועת עזה יכדררו בו זמנית כדורי סל במטרה לשבור את שיא העולם וזאת כחלק מפרוייקט "Great Gaza Global Bounce" של אונר"א. צפו בסרטון:

ירי הרקטות ופצצות המרגמה מרצועת עזה על יישובי דרום ישראל בשבוע החולף ראוי לכל גינוי אפשרי בהיותו מכוון כנגד אזרחים ישראליים או בלתי מובחן וכך גם האחראי לכך – שלטון חמאס – אשר מאפשר לקבוצות חמושים לירות על אזרחים מהשטח הנתון לשליטתו.

עם זאת, תגובתו המהירה של משרד הביטחון, אשר הכריז כי מעבר כרם שלום יישאר סגור עד להודעה חדשה, עוררה דאגה בקרב אלה שמנסים להעביר סחורות הומניטאריות לעזה. לא היה ברור אם סגירת המעבר הייתה תגובה ישראלית לגיטימית לסכנה ביטחונית ממשית וקונקרטית שנשקפה למעבר ולעובדיו או שמא החליט משרד הביטחון לחזור על דפוס הפעולה שנקט במחצית השנייה של 2008 כאשר בחר לסגור את המעברים כתגובה עונשית לירי מרצועת עזה, ללא קשר לסכנה קונקרטית למעברים.

תושבי עזה נשמו לרווחה ביום ראשון, כאשר ישראל אפשרה את פתיחתו מחדש של מעבר כרם שלום ובכך – את חידוש האספקה המינימאלית. התלות במעבר כרם שלום כה משמעותית משום שהוא מעבר הסחורות היחיד כמעט, שנותר פתוח. כל סגירה שלו המעבר מונעת העברה של סחורות שנמצאות במחסור בעזה בשל "שיטת מינימום הומניטארי".

מאז תחילת הסגר ביוני 2007 פעלה ישראל בשיטתיות לצמצום המעברים אל רצועת עזה, מדיניות שהגיעה לשיאה עם סגירתו של מעבר נחל עוז בתחילת 2010. כך, נכון להיום, פרט למסוע הדגנים במעבר קרני, נותרה רצועת עזה תלויה במעבר אחד – כרם שלום – אשר יועד במקור למעבר סיוע הומניטארי תקופתי ואשר יכולות הקיבול שלו מוטלות בספק. ישראל אף דורשת ממצרים כי כל סיוע לרצועת עזה משטחה יעבור דרך מעבר כרם שלום ולא דרך מעבר רפיח, ולאחרונה הכריזה מצרים כי לא תאפשר אספקה משטחה אלא דרך מעבר כרם שלום. התלות במעבר כרם שלום ידועה היטב לאלה שיורים עליו ולאלה שנמנעים מלעצור את הירי.

מדיניות צמצום המעברים עומדת בסתירה להסכמים בינ"ל עליהם חתמה ישראל ואשר הביאו בחשבון סיטואציות בהן ייווצר סיכון ביטחוני למעבר מסויים, דוגמת ירי על מעבר כרם שלום. ישראל נתנה הסכמתה לשלושה עקרונות שיועדו להבטיח כי המעברים לרצועת עזה יופעלו באופן רציף, גם במצב של איומים עליהם: הכרה בצורך להפעיל מסלולים חלופיים (lane redundancy) ומעברים חלופיים (passage redundancy), וכן התחייבות למטרה העיקרית: העיקרון של מעבר מתמשך (continuous operation). נכון לשנת 2010 – נסגרו החלופות.

היות שישראל מתעקשת להחיל מדיניות שמאפשרת העברה מינימאלית בלבד אשר מותירה את רצועת עזה "על הקצה" בכל תחומי החיים (מזון, סחורות, חשמל, גז בישול ועוד), אזי כל סגירה של המעבר הפעיל היחיד, הגם שעוברות בו כמויות מינימום בלבד, עשויה לדחוף את עזה אל מעבר לקצה.

עם מיעוט תשומת לב תקשורתית וציבורית, מזה חודשיים נרשם מחסור חמור בגז בישול ברצועת עזה. ככלל, מאז תחילת הסגר על הרצועה, ענה הממוצע החודשי של גז הבישול שישראל התירה העברתו על 56% בלבד מהצורך. ההחמרה בחודשיים האחרונים באה לידי ביטוי בהעברתם של 1,202 טונות של גז בישול במהלך נובמבר אשר מהווים 20% בלבד מהכמות הנדרשת. משמעות המחסור היא שבתי חולים מתקשים להרתיח מים לשם סטריליזציה כמו גם לספק מזון וכביסה לחולים, מאפיות נסגרות, משפחות רבות אינן יכולות לבשל ואלפי עופות נמצאים בסכנת חיים כיוון שלא ניתן לחמם את חוות הגידול. גם תוכנית המזון העולמית הודיעה שכל 40 המוסדות שהיא מפעילה בעזה כילו את אספקת החירום של גז הבישול שהיתה ברשותם.

ההסבר לירידה הדרמטית בהעברת הגז (שמתרחשת במקביל להצהרות ישראל על עלייה דרמטית בסיוע ההומניטארי) נעוץ בהמשך המגמה הישראלית לצמצם את הפעילות במעברים של רצועת עזה. המעבר בכרם שלום הוכשר רק באחרונה להעברת דלקים אולם הצינור שהותקן בו הוא בעל קיבולת נמוכה באופן משמעותי משני הצינורות הקיימים בנחל עוז (100 טון ביום בניגוד ל – 400 טון). שילוב הקיבולת הנמוכה, המעבר המרוחק מהמחסנים הקיימים, והפתיחה המוגבלת ביותר של נחל עוז (רק יום בשבוע לעומת 3 ימי פעילות בכרם שלום) מובילים לירידה דרסטית בכמות גז הבישול המועברת לעזה.

נכון להיום 20 תחנות חלוקת הגז מתוך 30 בעזה סגורות, לא צריך להשקיע יותר מדי בחישובים כדי להבין את ההשלכות על האנשים, הכלכלה והחברה בעזה.

בשבוע שעבר, כך לפי גורמים פלסטינים, ערכה ישראל שני ניסיונות להעברת סולר תעשייתי לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום ולא דרך נחל עוז, המעבר הבלעדי (עד כה) המיועד ומצויד להעברת דלקים וגז לרצועה, קדמו לכך ניסיונות גם בחודש הקודם. כך, בשבוע החולף לא העבירה ישראל ולו טיפה אחת של סולר תעשייתי דרך מסוף נחל עוז ובסך הכל בשבועיים האחרונים העבירה 3.68 מיליון, כ – 53% בלבד מהכמות הנדרשת. הידיעות על כך שישראל מתעתדת לסגור לחלוטין את מעבר נחל עוז מתווספות להפחתת הפעילות במסוף לשלושה ימים בלבד.

זאת, בנוסף לשיתוק המעברים האחרים: מיוני 2007 נסגר מעבר קרני אשר שימש כמעבר הסחורות המרכזי, ורק שרוול-מסוע יחיד, המשמש להעברת תבואה ומזון לבע"ח פועל בו מאז באופן חלקי. מעבר סופה לא פעל מאז ספטמבר 2008 וישראל הודיעה על סגירתו הסופית במרץ 2009. העברת סחורות נאסרת דרך מעבר רפיח וכך נותרה עזה תלויה כמעט לחלוטין במעבר כרם שלום בעל יכולת הקיבול המוגבלת, אשר יועד במקור למעבר סיוע הומניטארי תקופתי בלבד. כעת נראה שישראל מתכוונת להעמיס על כרם שלום גם את הדלקים והגז.

כמובן, מדי פעם, כתגובה לירי מרצועת עזה, ישראל סוגרת לעיתים אף את כרם שלום, בשל מה שהיא מגדירה כסכנה אשר נשקפת למעבר.

מחשבה מוקדמת רבה הוקדשה לאפשרות כי סיכונים ביטחוניים יאיימו על פתיחת המעברים של עזה. בשל כך, נקבעו בהסכמים שלושה עקרונות המיועדים להבטיח כי המעברים לרצועת עזה יופעלו באופן רציף ואשר ישראל הסכימה להם:  הכרה בצורך להפעיל מסלולים חלופיים (lane redundancy) ומעברים חלופיים (passage redundancy), וכן התחייבות למטרה העיקרית, אליו התחייבה ישראל במסגרת הסכם המעברים: העיקרון של מעבר מתמשך (continuous operation).

קשה לראות כיצד מעבר אחד, ובו מסלול עיקרי אחד, יכול לקיים עקרונות אלה.

במקביל, ממשיכה ישראל לפעול כנגד המנהרות ממצרים, דרכן עוברות מרבית הסחורות הדרושות לתושבים, לרבות על ידי הפצצתן.

במצב עניינים זה בו הים והאוויר מלכתחילה אינם אפשרות, האופציה התת קרקעית לא מתקבלת כאופציה לגיטימית והמעברים היבשתיים, הולכים ונסגרים, מאיפה בדיוק אמורים תושבי עזה לקבל סחורות?