לקראת בואו של האביב, בחרנו להגיש לכם לקט תמונות שצולמו בחורף האחרון בעזה.

החורף הביא עמו סערות קשות, ובהיעדרם של חומרי גלם, אשר ישראל מונעת את הכנסתם לרצועת עזה, התשתיות ברצועה התקשו לעמוד בהן. ביוב שעולה על גדותיו, בתים מוצפים ומשפחות שנאלצות לחיות ללא חימום – כל אלה היו נוף רגיל בחודשים האחרונים.

לחורף היו גם פנים אחרות. תותי השדה הבשילו, לשמחתם של חקלאי עזה, ובחודש דצמבר, לראשונה מאז הוחל הסגר על הרצועה ביוני 2007, אפשרה ישראל לייצא תותים מעזה. הייתה זו תזכורת לימים קודמים, כשייצוא של תוצרת חקלאית ותעשייתית נתן לתושבי הרצועה את האפשרות להתפרנס בכבוד.

הקיץ מתקרב, וזו הזדמנות להיזכר בים של עזה. נזכיר, כי בשל הפגיעה בתשתיות והמחסור בחשמל וחלקי חילוף, אין שיפור במצב תשתיות הביוב ברצועה, ומדי יום מוזרמים 80 מיליוני ליטרים של מי ביוב לים. ובכל זאת, גם הקיץ יבחרו האנשים לשבור את החום בבילוי משפחתי בחופיה הנודעים ביופיים של עזה.

רפיק מאליחה, מנהל פרויקטים בחברת ייצור החשמל של עזה (GPGC) נאנח לפני שהוא מתחיל להסביר מה המצב כיום בתחנת הכוח בעזה. נראה שהוא כבר עבר זאת יותר מדי פעמים.

מאליחה, בעל דוקטורט בהנדסת מכונות מ – Middle East Technical University בתורכיה, ממלא תפקידים שונים בתחום החשמל בעזה כבר למעלה מ – 14 שנה.

"במקור, תחנת הכוח בעזה תוכננה כך שתוכל לספק 140 מגה וואט של חשמל", הוא מסביר. "במהלך השנים בהן היא פועלת, המקסימום אליה הגיעה התחנה היה 118 מגה וואט. היה זה בשנת 2006, ממש סמוך לזמן בו הפציצה ישראל את תחנת הכוח והרסה את כל ששת השנאים". 

"לאורך כל חודש הרמדאן פעלנו אחרת", מסביר מאליחה, "כיוון שהיה מאוד חם ושעות השיא של הצריכה והמחסור היו בשעות הערב – בעיקר עקב הבישולים, השתמשנו ברזרבות של סולר תעשייתי שגרענו קודם כדי להקל במעט על המחסור אותו חשים האנשים".

מייד בתום החג, הוא מסביר, נאלצה תחנת הכוח לחזור לשגרה שבה הסולר התעשייתי מספיק לייצור 55-60 מגה וואט של חשמל בלבד.

"מה אני הכי צריך?", הוא חוזר בקול על השאלה ועונה מייד "אני צריך דלק. וגם חלקי חילוף. אין לנו אלטרנטיבות לכך".

איך הוא רואה את העתיד? "קשה להסתכל קדימה ולתכנן. גם אם יש לנו תוכנית, אנחנו לא יכולים לממש אותה בגלל ההגבלות. זה מצב מסובך. כרגע אנחנו רק מנסים להסתדר שבוע קדימה כל פעם".