מה קורה לתעשייה כשהשוק המקומי נפתח למוצרי צריכה אך מעבר חומרי גלם וייצוא נותרים מוגבלים? מה שבטוח הוא שלא מתאפשרת התאוששות כלכלית.

החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני על ההקלות בסגר על רצועת עזה הותירה על כנו את האיסור הכמעט גורף על ייצוא מהרצועה. במקביל, חומרי גלם לתעשייה החלו לעבור רק בתחילת חודש יולי ולאור הקיבולת המוגבלת של המעברים, הם מועברים בטפטופים (בחודש יולי היוו 4% בלבד מכמות הסחורות שהועברה) זאת בזמן שפריטים מוגמרים מישראל מועברים לרצועה. שילובם של כל אלה לא מאפשר את התאוששותם הכלכלית של תעשיינים וסוחרים ברצועת עזה בפרט ושל הכלכלה בכלל, כפי שמעידים דבריו של ג'יהאד אבו דן, בן 22, נשוי ואב לשניים, אשר למשפחתו מפעל טקסטיל בצפון הרצועה, באזור בית להיא. אביו היה פועל טקסטיל אשר הקים מפעל המתפרש על פני שטח של 1500 מ"ר ומפרנס את כל המשפחה המורחבת. ג'יהאד מספר:

"ההקלות עליהן הכריזה ישראל לא רק שלא עזרו לנו, הן אף הזיקו. הייצוא עדיין אסור וזו בעיה, כי מעבר לכך שהשוק בעזה קטן מאוד, נכנסו הרבה בגדים מוכנים – מישראל ומסין. השוק בעזה הוצף במוצרים, יש הרבה היצע ופחות ביקוש, ובגלל התחרות הגבוהה אנחנו נאלצים להוריד מחירים. כל עוד אין ייצוא, קשה לעובדים בענף הביגוד והטקסטיל להרוויח ולייצר. לאחר שלוש שנים של סגר איבדנו את הקשרים שיצרנו בעבר עם לקוחות מישראל, והם פנו למקומות אחרים."

לפני הסגר עבדנו במלוא יכולת הייצור – ייצרנו מדי יום 2,000-3,000 פריטים. לא ייצרנו לשוק המקומי, כל הייצור שלנו היה מיועד לייצוא לישראל ולחו"ל. ייבאנו אז חומרי גלם דרך מעבר קרני, בין משאית למשאית וחצי 3 פעמים בשבוע. וייצאנו בין משאית למשאית וחצי של סחורה מדי יום, 2-3 פעמים בשבוע."

מפעל חברת מוחמד אבו דן ושות'. כיום פועל המפעל רק ב-10% מיכולת הייצור שלו.

ממש לפני הסגר, קיבלנו הזמנה מלקוח ישראלי שביקש 100,000 פריטים בתוך שלושה חודשים. הספקנו לשלוח לו 30% מההזמנה אולם אז ישראל סגרה את המעברים וכל שאר הסחורות נשארו ברצועה – הוא לא הפיק תועלת מההזמנה וגם אנחנו לא. כיוון שהבגדים בשוק המקומי יותר זולים, נאלצנו להוריד מחירים כדי למכור את הסחורה והפסדנו כסף."

כיום אנחנו מעסיקים 25 פועלים, לעומת מאתיים לפני הסגר. אין הרבה עבודה, השוק בעזה קטן מאוד והרווחים מזעריים, אנחנו בעיקר מכסים את עלות הייצור, אבל אנחנו ממשיכים לפעול מתוך רצון לשמור על המפעל שאבא שלי הקים. לפני הסגר הרווחנו טוב מאוד ואחרי הסגר 'הפסדנו טוב מאוד'. מתוך 180 מכונות תפירה, אנחנו עובדים היום עם 20 מכונות. יותר ממחצית המכונות התקלקלו, בין היתר בגלל הזמן הרב במהלכו היו מושבתות. אנחנו מייצרים כיום כ-300 פריטים ליום, 10% מיכולת הייצור שלנו והייצור בפועל לפני הסגר. שעות רבות אין לנו חשמל, ובזמן הזה אנחנו לא עובדים. אנחנו מתאימים את סדר היום שלנו לפי אספקת החשמל – לפעמים עובדים מ-6 בבוקר עד אחת בצהריים, מפסיקים כיוון שאין חשמל, וחוזרים אחרי סיום הפסקת החשמל, למשל מעשר בלילה עד חמש בבוקר. יש לנו גנרטור גדול מאוד, אבל אנחנו לא משתמשים בו כי העלות שלו גבוהה – כ-30 שקל לשעה."

מפעל חברת מוחמד אבו דן ושות'. מתוך מאתיים עובדים לפני הסגר, כעת מועסקים רק 25, ורק 20 מכונות עובדות מתוך 180 בעבר.

ענף התפירה והטקסטיל בעזה  – נתונים כלליים

בשנת 2005, לפני הסגר, נאמד ערך הייצור של ענף התפירה והטקסטיל ברצועת עזה בכ-39 מיליון דולר, וכ-70% מהתוצרת נועדה לייצוא לישראל ולגדה המערבית. בשנת 2000 עבדו כ-37,000 אנשים בענף ואילו כיום מוערך מספר העובדים בכ- 1,500 איש. בעבר פעלו ברצועת עזה כ-600 חברות תפירה וטקסטיל, אולם ההערכה היא שכיום רק כ-10% מהן פעילות.

מקור: PalTrade ואיחוד תעשיית הטקסטיל

הפעילות הכלכלית החדשה בעזה הפכה לאחרונה לשיחת היום: הקניון החדש הוא חביב התקשורת, כמו גם דיווחים על פארק מים, מרכז תקשורת ובתי קפה ומסעדות חדשים. לא חשוב שכל אלה מתאכסנים בבניינים קיימים אשר שופצו, או בכאלה אשר נבנו מחדש מחומרים ומימון שהגיעו מכלכלת המנהרות; נראה שעצם הקיום של מקומות בילוי ספורים בעזה מצביע על ההעדר המוחלט של בעיות כלשהן בנוגע לחופש תנועה. זהו לא המצב, כפי שדיווחנו בשבוע שעבר. לדאבון הלב, קניון חדש וכמה פרוייקטים הומניטריים לא מצביעים על כיוון של שיקום, התאוששות ופיתוח של ממש, להם זקוקה עזה, במיוחד על מנת שצעירי עזה יוכלו להשתלב בשוק הכלכלה.

בסוף יולי נודעו תוצאות בחינות הבגרות, לחרדתם או לשמחתם של 36,594 מסיימי התיכון בעזה. במהלך חופשת הקיץ צעירים אלה מתכננים את עתידם, כמו בכל מקום אחר בעולם. האם הם יירשמו לאחת מחמש האוניברסיטאות של עזה, אשר לא מציעות תארים חיוניים במדעי הסביבה, הנדסה רפואית, רפואה וטרינרית וריפוי בעיסוק? או שינסו לנסוע לחו"ל, מאחר והמעבר לאוניברסיטאות הגדה המערבית עודנו אסור? האם הם יצטרפו ל-34 אחוזי המובטלים בעזה, או יחפשו עבודה במקום אחר, אולי מתחת לאדמה?

צילום: קרל שמברי/אוקספם

בחודש יולי, בעקבות החלטת הקבינט "להקל" על הסגר, רק 4% מהסחורות שעברו לעזה היו חומרי גלם שמיועדים לייצור , וכמובן שהאיסור על ייצוא נותר בתוקפו. תחת תנאים אלה, ברור שהשוק בעזה אינו יכול לפתע לזנק, ושלא הכל טוב ושפיר.

צעירי עזה מוסיפים להמתין להתחדשות ה"פעילות הכלכלית" המובטחת, ומקווים להזדמנויות להתחיל לבנות את עתידם. מה הסיכוי שאתר נופש או מסעדה חדשים, אשר נבנו מכספי המנהרות, יוכלו להעסיק את כולם?

המדריך שלהלן נכתב בהשראת דו"ח של ממשלת ישראל, אשר הוגש אתמול לועדת הקישור אד הוק לסיוע לפלסטינים וכולל סיכום הפעילות ההומניטרית של ישראל לרצועת עזה בשנת 2009 ותחילת 2010.

1. הוצא דברים מהקשרם –  כשאתה מציין כי "הועברו 41 משאיות של ציוד לאחזקת רשת החשמל", אין הכרח להזכיר שחלקי החילוף הללו המתינו חודשים רבים לאישור, וכי, נכון לסוף שנת 2009, דיווחה חברת החשמל בעזה כי 240 סוגים של חלקי חילוף אזלו כליל או ירדו מתחת למינימום הנדרש. כך גם "עלייה משמעותית במספר עובדי ארגונים בינ"ל שנכנסו לרצועת עזה", אינה דורשת הסבר שלולא היה המגזר היצרני בעזה משותק כמעט לחלוטין, לא היו נדרשים כ"כ הרבה עובדי סיוע ומספר הנתמכים לא היה כה גבוה. כמו כן, אתה לא צריך להסביר שהמספר הגבוה של עובדי סיוע בו נקבת עשוי להיות מטעה כיוון שכפי הנראה, אתה סופר כניסות ולא מבקרים ייחודיים (אותם עובדים בינ"ל נכנסים ויוצאים מספר רב של פעמים בכל חודש).
2. הראה נטול אינטרסים – הצג העברתן של 44,500 מנות חיסון נגד שפעת החזירים במנותק ממך. תמיד יש סיכוי שאנשים ישכחו שמדובר במגיפה פורצת גבולות ושראש מת"ק עזה עצמו אמר שהתפרצותה בעזה תסכן את מדינת ישראל.   
3. הצג את הדברים באופן שישתמע ממנו שאתה הוא הגורם המממן – השתמש בלשון ערטילאית כגון "בשנת 2009 המשיכה ישראל לספק חשמל לרצועת עזה". סמוך על כך שלא רבים יודעים שישראל גובה תשלום מלא עבור החשמל על ידי ניכוי הסכום מכספי המע"מ והמיסים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית בגין יבוא לשטחה.
4. קח קרדיט על עבודתם של אחרים – ציין כי: "בין אפריל-אוקטובר 2009, בוצעו עבודות תחזוקה בתחנת הכוח ע"י סימנס" ו"בשנת 2009 העבירה הקהילייה הבינ"ל 141,390 טון של סיוע הומניטרי". אלו גם הצלחות שלך: הפעולות התאפשרו לאחר שהחלטת להסיר באופן חד פעמי את המגבלות שאתה עצמך הצבת. גם על מחנות הקיץ שמקיים אונר"א לילדים בעזה מגיע לך קרדיט – בצעד חריג לא מנעת העברת כלי נגינה ופריטים אחרים שאתה מגדיר כ"לא הומניטריים" (כגון מכונות לגלידה ובריכות שחייה לילדים).
5. דאג להציג גם הפסד כהצלחה – "כחלק מההכנה לקראת החורף" אישרת העברת זכוכית. גם אם עשית זאת רק לאחר שגורמים זרים הפעילו עליך לחצים כבדים, גם אם נאלצת לחרוג מאיסור שהחלת במשך שני חורפים, גם אם התחלת להעביר את הזכוכית רק ב – 29 בדצמבר (הרבה אחרי שהחורף כבר הכה בבתים ההרוסים ברצועת עזה), גם אם אתה ממשיך למנוע העברת תנורים – הצג את הכנסת הזכוכית כהצלחה שלך.
6. הקפד לתת כותרות שיהממו את הקוראים – "הפעילויות של המגזר הפרטי והמגזר הבנקאי נשמרות". עם כותרת כזו, יש סיכוי שלא יבינו שהכוונה היא לשימור מצב בו הכלכלה משותקת כמעט לחלוטין מזה כמעט 3 שנים, מעל 90% מהמפעלים  מושבתים או פועלים בתפוקה נמוכה, מכיוון שישראל מונעת העברת חומרי גלם. גם הכותרת "במהלך השנים שמרה ישראל את נושא התשתיות ההומניטריות הציבוריות מחוץ לקונפליקט" תטשטש את החלטת הקבינט על הגבלת מעבר סולר תעשייתי לתחנת הכוח, שהיא חיונית למערכות המים, הבריאות ואחרות, מתוך ניסיון ללחוץ על שלטון חמאס.
7. השתמש בטרמינולוגיה עמומה – בחר מילים כגון "העבירה" ו-"הועברו". כך, יהיו שיבינו ש- "1.1 ביליון ₪ שהועברו למשכורות ופעילויות של ארגונים בינ"ל" יצאו מקופת ישראל, ולא, כפי שהתרחש בפועל –  זו האחרונה פשוט לא מנעה מהרשות ומהארגונים להעביר את הכסף במעברים שבשליטתה, חריג להגבלות על כניסת מזומנים ופעילות בנקאית ברצועת עזה.
8. השתמש בטריקים ויזואליים – נקוב במספר הפרחים הבודדים שהתרת לייצא ב – 15 חודשים (9,782,076). השיטה עשויה להיות בעייתית רק במקרה שיהיה מי שיזכיר שיכולת הייצוא לשנה עומדת על כ- 55,000,000 פרחים בודדים, או שבשנת 2006 יוצאו 2,089 טון תותים (לעומת 54 טון בלבד ב-2009). 105,701,740 ליטר סולר תעשייתי (לפי דו"ח המתפ"ש) נשמעת כמות מכובדת כשנוקבים בליטרים בודדים, אבל היא קצת פחות מכובדת כאשר מתברר שאלו מהווים כ-57% בלבד מהנדרש לתפוקה מקסימאלית של תחנת הכוח של עזה.   
9. אינך חייב לחשוף הכל – הצנע את היקף ומהות השליטה שלך במעברים של רצועת עזה, כולל את השליטה העקיפה אך המהותית על מעבר רפיח.

אל תצטנע! יש לך חלק מרכזי במצב ההומניטרי בעזה.

לקראת בואו של האביב, בחרנו להגיש לכם לקט תמונות שצולמו בחורף האחרון בעזה.

החורף הביא עמו סערות קשות, ובהיעדרם של חומרי גלם, אשר ישראל מונעת את הכנסתם לרצועת עזה, התשתיות ברצועה התקשו לעמוד בהן. ביוב שעולה על גדותיו, בתים מוצפים ומשפחות שנאלצות לחיות ללא חימום – כל אלה היו נוף רגיל בחודשים האחרונים.

לחורף היו גם פנים אחרות. תותי השדה הבשילו, לשמחתם של חקלאי עזה, ובחודש דצמבר, לראשונה מאז הוחל הסגר על הרצועה ביוני 2007, אפשרה ישראל לייצא תותים מעזה. הייתה זו תזכורת לימים קודמים, כשייצוא של תוצרת חקלאית ותעשייתית נתן לתושבי הרצועה את האפשרות להתפרנס בכבוד.

הקיץ מתקרב, וזו הזדמנות להיזכר בים של עזה. נזכיר, כי בשל הפגיעה בתשתיות והמחסור בחשמל וחלקי חילוף, אין שיפור במצב תשתיות הביוב ברצועה, ומדי יום מוזרמים 80 מיליוני ליטרים של מי ביוב לים. ובכל זאת, גם הקיץ יבחרו האנשים לשבור את החום בבילוי משפחתי בחופיה הנודעים ביופיים של עזה.

לרגל יום האישה הבינלאומי שחל השבוע בחרנו להתמקד במצבן של נשים ברצועת עזה. אחוז הנשים מכלל אוכלוסיית רצועת עזה, המונה כ-1.5 מיליון איש. הינו 49.2%. אחוז הנשים העובדות בעזה היום עומד על 12.2% מכלל כוח העבודה.

ראיינו את מונה אל-עלמי, מנהלת ארגון "פאתן" למתן הלוואות ופיתוח עסקי לנשים, על מנת להבין, דרך מבטה הייחודי, את מצב הנשים בעזה.

מתי הוקם הארגון ומה מטרתו העיקרית?

הארגון הוקם בשנת 1998 במטרה לתת שירותים פיננסיים לפלסטינים בעלי הכנסה נמוכה ובעיקר לנשים. אנו תומכים בפרויקטים שיכולים לעזור לנשים לשפר את חייהן ומעמדן. מי שמקבלת הלוואה מהארגון, עוברת הכשרות שאנחנו נותנים בעזרת ארגוני החברה האזרחית, במטרה לעזור לנשים בתחומים שונים, כגון: ניהול זמן, שיווק, תמחור מוצרים, זכויות נשים. זאת, במטרה שהנשים יכירו את זכויותיהן הן כנשים והן כעובדות.

ההלוואות שלנו נעות בין 500$ ועד 5000$ ומוחזרות במהלך תקופה של 24 חודשים. הקריטריונים המנחים אותנו בעת קבלת ההחלטה לממן עסק הם לרוב תכנון פיננסי וניהולי טוב, וגם המידה שבה העסק אמור לשרת נשים.

דוגמאות לעסקים שקיבלו הלוואות: תעשיית נרות, ריבה, עסקים בתחום החקלאות, משק עופות, פתיחת עסקים לקוסמטיקה, מימון בתי מרקחת המנוהלים על-ידי נשים. עוד פרויקטים שבעיקר משרתים את הנשים כעובדות וכלקוחות: רקמה, בישול אוכל ביתי ומכירתו.

אנחנו מתמקדים בנשים, מכיוון שהן השכבה החלשה והמודרת ביותר בחברה. יש לנו משפחות רבות אותן מפרנסות נשים שבעליהן נפטרו, נהרגו או נותרו נכים כתוצאה מנסיבות הקשורות בסכסוך, או שמרצים עונשי מאסר בבתי כלא בישראל.

נשים רבות פונות אלינו לעזרה, והן לא מרגישות שיש סיכון בקבלת הלוואה לשם פתיחת עסק, מכיוון שבחברה שלנו מקובל שנשים נאלצות לעבוד ולפרנס את ילדיהן. הנשים מתחרות עם הגברים במובן הזה, הן יוצאות לעבודה כדי לפרנס את המשפחה, וזה מעצים אותן. לפעמים נשים עושות זאת טוב יותר מהגברים.

מהן השפעות הסגר על הארגון והלקוחות?

הסגר השפיע על תושבי עזה ככלל, ועל אחוז גדול מהנשים להן הלווינו כסף. נשים אלה קנו בעבר מישראל חומרי גלם, בין אם מדובר בבדים ובין אם מדובר בסחורות לצרכים תעשייתיים. מאז הסגר, חומרים אלה אינם מורשים להיכנס לעזה. בנוסף, גברים רבים הפסיקו לעבוד בישראל. דבר זה השפיע עוד יותר על הנשים, והכריח אותן לחפש עבודה. הן נאלצו להשתלב בשוק העבודה כדי לפרנס את משפחותיהן.

בתחילת הסגר, הנשים לא עמדו בסכומי ההלוואות שהיו אמורות להחזיר לארגון. בחלק מהעסקים לא נתקבלו רווחים כמתוכנן, מכיוון שהתוכנית העסקית נעשתה על-פי התנאים ששררו לפני הסגר. אנו עזרנו לנשים על-ידי הדרכות ותמיכה כספית לעסקים שהיו על סף פשיטת רגל.

התחלנו לחשוב על אלטרנטיבות, כמו מתן סכום כספי מוגבל לתמיכה בעסקים שכבר קיימים כדי למנוע פשיטות רגל, ובאופן שיתאים לתנאים החדשים ולעליית מחירי חומרי הגלם בשוק כתוצאה מהסגר. כמו כן, במקום תעשייה הדורשת חומרי גלם, עברנו לעסקים שלא דורשים חומרי גלם אשר אינם בנמצא בעזה. כך, לדוגמא, יש עדיפות לעבודת רקמה במקום יצירת ריבה הדורשת צנצנות שלא נכנסות לעזה. נאלצנו להיות יצירתיים כדי לפעול באופן שיתאים לתנאים בעזה. למרות הכל, המשכנו לעודד נשים להשתלב בשוק העבודה בגלל עליית אחוז האבטלה וירידת ההכנסה לנפש ברצועה בעקבות הסגר.

מהם צרכי הנשים בעזה?

לנשים ברצועת עזה יש צורך ביציבות וביטחון כדי לממש את חלומותיהן ולספק חיים מכובדים לילדיהן. נשים בעזה צריכות לעבוד גם כדי לקדם את השוויון בינן לבין הגברים. על החברה להסתכל על נשים באופן שונה, ולא לעודד עמדות התומכות באי יציאת נשים לעבודה. יש לקדם את הנשים ולשאוף שיהיו אף יותר אקטיביות.

הנשים בעזה צריכות יותר הזדמנויות עבודה. אבל לא זאת בלבד, הן צריכות הזדמנות לבטא את עצמן והזדמנויות שיפתחו בפני הנשים תחומים ואפיקים חדשים.

כמנהלת ארגון התומך בנשים, מה המסר שאת מעבירה לנשות עזה ביום האישה הבינלאומי?

המסר שלנו הוא שלאישה יש תפקיד חשוב בשבירת הסגר. היא צריכה לצאת לעבוד ולהראות לעולם שלמרות הקשיים, יש בכוחה לשנות את המצב. ההתמקדות שלנו בנשים הינה מכל הבחינות, החל מהלוואות והדרכות ועד ניהול עסקים וזכויות האישה ככלל.

אני מקווה שהסגר יסתיים ונראה יציבות בזירה הפלסטינית וברצועת עזה. אנו מקווים לפתיחת המעברים כדי שהנשים יקבלו הזדמנות לשנות את המצב הכללי בחברה שלנו.

בניית "בית משלך" הינו חלום המשותף לאנשים רבים, במיוחד אם הינכם חלק מדיירי 3,500 הבתים שנהרסו או 56,000 הבתים שניזוקו במלחמה בשנה שעברה. השבוע קיבצנו עבורכם מספר עצות מועילות כיצד לבנות את בית חלומותיכם ברצועת עזה. לגזור ולשמור.

ראשית, מכיוון שישראל אוסרת, מאז הטלת הסגר על רצועת עזה ביוני 2007, על הכנסת חומרי בנייה לרצועה, נשתמש בחומרים המקומיים הזמינים עבורנו. לבניית השלד וקירות הבית, השתמשו בבוץ המצוי בעונת החורף בסביבתה הטבעית של עזה. נסו להימנע מאיסוף בוץ באזורים בהם זורם ביוב גולמי – ברגע שיוסרו ההגבלות על כניסת ציוד וסולר תעשייתי, נפעיל את מתקני השאיבה והטיהור. את הבוץ רצוי לערבב בחצץ, אך מכיוון שגם אותו אוסרת ישראל להכניס, השתמשו באבני גיר. לשם הוספת אבני הגיר, חצבו בסלעים הפזורים בשטח, וערבבו ארוכות עד להיווצרות בלילה אחידה. על מנת לעזור בגיבוש הבוץ, גשו אל שדה החיטה הקרוב אליכם, קיצרו מעט קש, והוסיפו לבלילה. את הבוץ הכניסו לתבניות, המתינו להתייבשותו – והנה לכם הלבנים המשמשות לבנייה.

אחד מבתי הבוץ שנבנו ברצועה לאחרונה, דוגמא להתמודדותם של תושבי עזה עם האיסור על העברת חומרי גלם.

בשלב הבא, נשתמש בחומר הבסיסי ביותר בו נמנענו מלעשות שימוש עד כה: מלט. את המלט, שגם את כניסתו מונעת ישראל, נרכוש ממפעילי המנהרות. מכיוון שהמלט יקר מאוד – 900 ₪ לטון, בהשוואה ל- 450-420 ₪ לפני הסגר – נשתמש בו לבניית תא השירותים בלבד, ולא נתפתה לעשות בו שימוש נרחב יותר.

כמעט סיימנו. נותר רק לבנות את הגג, ולשם כך נשתמש בלוחות זכוכית. סוף, סוף, אלו מצויים ברצועה, שכן, למרות שבמשך שנתיים וחצי אסרה ישראל על העברת זכוכית לעזה, מאז סוף דצמבר 2009 הזכוכית כבר לא נתפסת כחומר שמהווה איום ביטחוני, ועד כה נכנסו לעזה כ-100 משאיות של זכוכית!

עכשיו, לאחר שסיימתם את המלאכה הקשה, לחצו על מתג האור שהתקנתם והסתכלו סביב על פרי מלאכתכם. שוב יש הפסקת חשמל בכל האזור? תוכלו להתנחם במראה המרהיב של שמיים זרועי אור כוכבים שניבטים דרך תקרת הזכוכית של ביתכם הקטן.

בעזה, אפילו איסוף של פסולת מתכת טומן בחובו סיכונים.

בדו"ח המעקב של המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA) מוזכר השבוע "אזור החיץ" שיצרה ישראל בתוך עזה – אזור שבו מונע הצבא הישראלי מתושבי עזה מלהתקרב לטווח של 300 מטרים מהגבול בין ישראל ועזה – גם מאלה אשר מנסים להרוויח את פרנסתם בדרך-לא דרך. השבוע דיווח OCHA כי חיילים ישראליים נכנסו לעזה ועצרו 10 אזרחים פלסטיניים אשר אספו פסולת מתכת בסמוך לגבול; הם שוחררו מאוחר יותר.

מעצרים באזור זה ופלישות מעת לעת הם, כמובן, תזכורת ברורה לתושבי עזה שישראל עדיין ממשיכה להפעיל שליטה על חייהם. זאת, גם אם לשליטה הישראלית על תנועת סחורות ואנשים, שליטה המורגשת באמצעות יד נעלמה, יש השפעה רבה יותר על חייהם.

מפעל מושבת בעזה

האיסור שמטילה ישראל על העברת חומרי גלם, למשל, הביא לסגירתם של מרבית המפעלים ותרם ל-39.3 אחוזי האבטלה בעזה – מה שייתכן שהוביל את אותם 10 בני אדם להסתכן בהתקרבות לגבול בשביל מעט השקלים שיוכלו להרוויח ממכירת המתכות. דורשי עבודה אחרים פונים למגזר הציבורי, מכיוון שממשלת החמאס היא אחד המעסיקים היחידים שעדיין שוכרים עובדים. בשבוע שעבר דווח ש-14,000 בני אדם הגישו מועמדות לפרסום על אודות 1,000 משרות פנויות במשטרה –  גם זה סיכון בהתחשב בעובדה שהמשטרה האזרחית שימשה מטרה לתקיפות חיל האוויר הישראלי.

דורשי עבודה אלה בעזה אולי לא חלמו על קריירה בסחר במתכות או באכיפת חוק, אבל ללא חומרי הגלם הדרושים לפיתוח מגזר יצרני רווחי – נראה שהם יסכנו את חייהם בכדי להשיג אותה.

ב-6 בדצמבר פרסם משרד החוץ הישראלי איגרת מידע על אודות המצב הכלכלי בגדה המערבית וברצועת עזה. למרות שמקצת החישובים אינם מדויקים, הנתונים שהוצגו נכונים ברובם.  הבעיה האמיתית היא שהם מוצגים מחוץ להקשרם.

בפוסט השבוע נבקש לשים את נתוני משרד החוץ הנכונים (ברובם) בהקשר המתאים.

מדיניות ישראל ברצועת עזה: יש לאפשר העברתו של סיוע הומאניטארי בלבד – בלי פיתוח, בלי שגשוג, בלי פעילות כלכלית.

מזון – ללא מותרות וללא ייצור

באיגרת נכתב כך:

"All food products are brought into the Gaza Strip, except for those that definitely constitute luxury items".

הידעתם כי דבש ושימורי פירות, האסורים למעבר מאז תחילת הסגר, נחשבים מוצרי מותרות מובהקים? או שתה, אשר היה אסור למעבר במשך 8 חודשים, אושר לפתע לפני חודשיים – מה שמצביע על כך שאולי הוא אינו בגדר מותרות ככלות הכול? עם זאת, אין ספק שפסטה כבר אינה מצרך מותרות מאז שבחודש פברואר, הביעה מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון דאגה מהקשיים שמערימה ישראל על העברת סיוע לעזה. מרגרינה באריזות קטנות איננה מצרך מותרות, אולם מרגרינה במיכלים גדולים, מהווה מצרך מותרות מובהק, כיוון שניתן להשתמש בה כחומר גלם בתעשיית המזון המקומית, ולפיכך היא עלולה לספק לפלסטינים בעזה את המותרות שבתעסוקה.

עד כה לא פורסמה כל רשימה המפרטת איזו סחורה אסורה ומותרת למעבר, וישראל סירבה לספק הסבר אלו סחורות מהוות מותרות ואלו לא. אבל אם אין כל רשימה – כיצד אנחנו יכולים לדעת?

אבטלה: הנתונים במלואם

נכון:  האבטלה בעזה ירדה מ – 45.5% ברבע השני של 2008  ל- 36% ברבע השני של 2009.

יותר נכון: לפי לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית המרכזית, האבטלה ירדה ברבעון השני ככל הנראה כתוצאה מפרויקטים הומניטאריים זמניים אשר יזמו ארגונים בינלאומיים והשלטון המקומי, לרבות פינוי הריסות כתוצאה מהמבצע הצבאי. משרד החוץ נמנע מלהזכיר שברבע השלישי של 2009, לאחר שהסתיימו פרויקטים אלה, שוב עלתה האבטלה ל-42.3%. נתון זה יש להשוות עם 32.3% אבטלה שהיתה בעזה ביוני 2007, ממש לפני תחילת הסגר.

דלק וחשמל: לא עונים על הצרכים הבסיסיים

נכון: ישראל עומדת במכסת המינימום לאספקת סולר תעשייתי לייצור חשמל בתחנת הכוח בעזה, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון.

יותר נכון: מכסת המינימום שנקבעה על ידי בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם הצרכים של רצועת עזה, ורחוקה מלספק אותם. למעשה, כמות הסולר התעשייתי שהועברה בחודש נובמבר למשל, ענתה רק על 39.1% מכלל צרכיה של עזה והובילה להפסקות חשמל נרחבות.

בניה מחדש ושיקום הריסות: טיפה בים

נכון:

"Israel is conducting discussions with the Palestinian Authority, the US, EU representatives in the area and others, with the aim of establishing an agreed-upon supervisory mechanism, subject to international standards, which will ensure, if and when a decision is made to that effect, that monies, materials and equipment that are brought into the Gaza Strip for vita humanitarian projects actually reach their destinations”.

יותר נכון: ישראל סירבה, ועודה מסרבת, לאפשר העברת חומרי גלם לעזה, על אף ש"מגעים" בנושא מתנהלים מזה 11 חודשים. בעזה יש צורך ב- 25,000 טון ברזל ו- 40,000 טון מלט לשיקום. מאז המלחמה מנעה ישראל את העברתם של חומרי בנייה, פרט ל- 19 משאיות שאושרו למעבר באופן חריג לתשתיות ההומניטאריות (בעיקר מערכות המים והביוב). עם זאת, כיוון שישראל מטילה הגבלות על מעבר חומרים אחרים הדרושים לתפקוד המערכות הללו, הן מתפקדות באופן חלקי בלבד (ראו להלן). בלי חומרי בנייה אין זה אפשרי לבנות מחדש את 3,500 הבתים שנהרסו, את 56,000 הבתים שניזוקו ואת מעל ה – 1,000 מפעלים, בתי עסק ומוסדות עסקיים שנהרסו או ניזוקו חלקית במהלך המלחמה. גם אם ישראל הייתה מאפשרת את העברתם של חומרי בנייה לתיקון הנזק המוערך ב – 45 מיליון דולר שנגרם למגזר העסקי הפרטי, הרי שבשל האיסור על יבוא ויצוא סביר להניח שאותם עסקים היו ממשיכים להיות מושבתים, בדיוק כפי ש - 97% מהמפעלים מושבתים כבר למעלה משנתיים וחצי. אכן, כמות מסוימת של מלט מצליחה להגיע דרך המנהרות בגבול עזה – מצרים, אולם עקב מחירו הגבוה הוא נמצא מעבר להישג ידם של מרבית התושבים, וארגונים בינלאומיים רבים מנועים מלעשות שימוש במלט שהגיע בדרך זו.

תשתיות מים, ביוב וחשמל

נכון:

"Israel is conducting a dialogue with Robert Serry, special emissary of the UN Secretary-General, regarding vital humanitarian projects, primarily relating to sewer systems”.

יותר נכון: קשרים הדוקים או לא, ההגבלות שמחילה ישראל על העברת חלקי חילוף וחומרים אחרים החיוניים לתשתיות המים והחשמל הרעועות ממילא, משמעותן היא ש - 10,000 איש חיים ללא מים זורמים ו- 40,000 איש ללא חיבור לחשמל. הפסקות חשמל של 8 שעות, ארבע פעמים בשבוע, הן תופעה שכיחה ברוב הבתים.

חינוך: הילדים משלמים את המחיר

נכון: בתי הספר של אונר"א קיבלו לאחרונה משלוחים של חומרי לימוד כולל מחברות ועפרונות.

יותר נכון: אונר"א היא הסוכנות היחידה בעזה אשר ישראל מאשרת לה לקבל ציוד בי"ס וגם זאת לאחר שישראל עיכבה את העברת הציוד במשך מספר חודשים. ישראל ממשיכה לאסור על הכנסת ציוד לשני שליש מבתי הספר בעזה, הפרטיים והממשלתיים, אשר אחראים לחינוכם של 240,199 ילדים.

חלקה אחרון של איגרת המידע כולל ציטוט מאת מארק אוטה, השליח המיוחד של האיחוד האירופי למזה"ת. להלן הצהרה חשובה נוספת של מארק אוטה, מתוך ראיון שהעניק לאחרונה לעיתון אל-קודס,  בו הוא מתאר את עמדת האיחוד האירופי בנוגע לסגר:

"[The] Gaza closure and denying entry to construction materials is morally unacceptable and is a failure. I was in Gaza last week, there were large quantities of cement in Gaza, but the only people who do not get it are the ones who most need it. For this, ban on constructions materials is not acceptable and I have explained this to the Israelis and told them that this is also not in their interest. Our position is clear, especially that winter is coming, and people can not live in tents in the cold and under the rain".

לאחר כתיבת שורות אלה, קוראת חדת עין הפנתה את תשומת לבנו לכך שבתדרוך למועצת הביטחון של האו"ם, שנערך ב-24 לנובמבר, התייחס תת-מזכ"ל האו"ם לעניינים פוליטיים, מר היילה מנקריוס, לעיכוב בביצוע "תכנית סרי", שמצויינת באגרת המידע של משרד החוץ:

"Beyond immediate humanitarian needs and the water and sanitation sector, I regret to inform the Security Council that the United Nations has not yet received a satisfactory response from the Israeli government to the proposal, put forward in May, to complete $77 million of stalled UNRWA and UNDP projects in the area of housing units and school and health facilities. The UN has left no stone unturned in seeking approval of this package in extensive consultations with the Israeli authorities, and is confident of its capacity to ensure the integrity of programming. It is completely unacceptable that no meaningful progress has been made in kick-starting UN civilian construction activities essential for the well-being and recovery of a war- and blockade-affected population, half of whom are children".

בשבוע החולף הגיעה הסערה הראשונה של החורף לישראל. לצד השמחה על המשקעים הרבים לאחר תקופת בצורת, גרם מזג האוויר גם להצפות ולמפגעים רבים. גם לעזה הגיעו הגשמים החזקים והרוחות העזות אולם תושבי עזה התגלו, שוב, כיותר פגיעים למזג האוויר הסוער.

לסערה קדמו התראות של גופים בינ"ל על תנאי המחיה של תושבים בבתים הרוסים ובאוהלים, על בתי ספר ללא חלונות, וסיוע מיוחד הוקצב להיערכות לחורף. ההתראות ניתנו על סמך חשש מבוסס היטב כי מה שהיה הוא שיהיה: מאז יוני 2007 מסרבת ישראל לאפשר מעבר חומרי גלם לרצועת עזה, גם כאלו שנדרשים בדחיפות לשיקום הנזקים הכבדים מהמלחמה כמו גם לשיקום ולשדרוג התשתיות ההומניטאריות. מערכת החשמל זקוקה בדחיפות למאות סוגי פריטים אשר חסרים כליל במלאי או מצויים בו בכמות מינימלית, פריטים שממתינים בגדה המערבית ובישראל שזו האחרונה תתיר את מעברם לעזה.

נידאל טומאן, מהנדס ומנהל פרויקטים בחברת הפצת החשמל של עזה (GEDCo): "קנינו מהשוק המקומי כל ציוד שיכולנו להשיג, דברים שאינם מתאימים לקריטריונים של המערכת רק כדי שיוכלו לפחות לשמש כטלאי לפגיעות, כדי שנוכל לספק לאנשים חשמל בינתיים".

ואכן, כשהחלה הסערה, לא יכלו התשתיות בעזה לתפקד כנדרש – 150 אלף – 200 אלף בני אדם ביו בנקודת זמן אחת ללא חשמל בעקבות הרוחות העזות. חברת הפצת החשמל של עזה  התריעה, שוב, כי ללא חלקי חילוף וחומרי גלם, נמצאת כל מערכת החשמל בעזה בסכנת קריסה.

עמר חמד, סמנכ"ל התאחדות התעשיינים הפלסטינית, הגיע לרמאללה מרצועת עזה בשבוע שעבר כדי לעבוד על הערכות הנזק שנגרם למגזר הפרטי בעזה עקב המלחמה. האיחוד האירופי, הוא אומר לנציגת גישה, שוקל לפצות על הנזקים למפעלים, בתי עסק ומוסדות אחרים, המוערכים ב – 45 מיליון דולר. נציגי האיחוד כנראה הבינו את הבעייתיות בחיוב משלם המיסים האירופי לפצות על נזקים שנגרמו על ידי הצבא הישראלי ולפיכך בחרו להבהיר שלא מדובר בפיצוי אלא בתכנית ל"הפעלה מחדש של העסקים".

הכלכלה בעזה, משותקת כמעט לחלוטין מעל שנתיים, ספגה מכה קשה בינואר האחרון: 1,135 מתקנים במגזר הפרטי ניזוקו, ביניהם 324 מפעלים.

לא ברור, מוסיף חמד, כיצד ניתן להפעיל מחדש את העסקים כאשר האיסור על העברת חומרי גלם לעזה עומד בעינו ואם המפעלים שניזוקו בצורה הקשה ביותר הם מפעלי מחצבים ומתכות. הקריאות בישראל כי חומרי גלם אלה מהווים איום על ישראל עדיין חזקות.

כך, בזמן שבישראל ממשיך להתקיים דיון ער – תקשורתית וממסדית, האם יש לחקור את הטענות בדבר פשעי מלחמה שנטענו בדו"ח גולדסטון, הולכת ונדחקת המלצה אחרת של הועדה – להסיר מיידית את הסגר על רצועת עזה ולאפשר מעבר חופשי של סחורות ובני אדם.

למרות קריאות האיחוד האירופי כי יש לדאוג לערבויות שיופסק "מעגל ההריסה והשיקום", כמו גם כספי השיקום הרבים שנאספו, רק 7% מהמפעלים בעזה פועלים היום, מדווח חמד, אלו שיכולים להשיג חומרי גלם ושאינם תלויים בשווקים מחוץ לעזה לצריכת מוצריהם.