לקראת בואו של האביב, בחרנו להגיש לכם לקט תמונות שצולמו בחורף האחרון בעזה.

החורף הביא עמו סערות קשות, ובהיעדרם של חומרי גלם, אשר ישראל מונעת את הכנסתם לרצועת עזה, התשתיות ברצועה התקשו לעמוד בהן. ביוב שעולה על גדותיו, בתים מוצפים ומשפחות שנאלצות לחיות ללא חימום – כל אלה היו נוף רגיל בחודשים האחרונים.

לחורף היו גם פנים אחרות. תותי השדה הבשילו, לשמחתם של חקלאי עזה, ובחודש דצמבר, לראשונה מאז הוחל הסגר על הרצועה ביוני 2007, אפשרה ישראל לייצא תותים מעזה. הייתה זו תזכורת לימים קודמים, כשייצוא של תוצרת חקלאית ותעשייתית נתן לתושבי הרצועה את האפשרות להתפרנס בכבוד.

הקיץ מתקרב, וזו הזדמנות להיזכר בים של עזה. נזכיר, כי בשל הפגיעה בתשתיות והמחסור בחשמל וחלקי חילוף, אין שיפור במצב תשתיות הביוב ברצועה, ומדי יום מוזרמים 80 מיליוני ליטרים של מי ביוב לים. ובכל זאת, גם הקיץ יבחרו האנשים לשבור את החום בבילוי משפחתי בחופיה הנודעים ביופיים של עזה.

בניית "בית משלך" הינו חלום המשותף לאנשים רבים, במיוחד אם הינכם חלק מדיירי 3,500 הבתים שנהרסו או 56,000 הבתים שניזוקו במלחמה בשנה שעברה. השבוע קיבצנו עבורכם מספר עצות מועילות כיצד לבנות את בית חלומותיכם ברצועת עזה. לגזור ולשמור.

ראשית, מכיוון שישראל אוסרת, מאז הטלת הסגר על רצועת עזה ביוני 2007, על הכנסת חומרי בנייה לרצועה, נשתמש בחומרים המקומיים הזמינים עבורנו. לבניית השלד וקירות הבית, השתמשו בבוץ המצוי בעונת החורף בסביבתה הטבעית של עזה. נסו להימנע מאיסוף בוץ באזורים בהם זורם ביוב גולמי – ברגע שיוסרו ההגבלות על כניסת ציוד וסולר תעשייתי, נפעיל את מתקני השאיבה והטיהור. את הבוץ רצוי לערבב בחצץ, אך מכיוון שגם אותו אוסרת ישראל להכניס, השתמשו באבני גיר. לשם הוספת אבני הגיר, חצבו בסלעים הפזורים בשטח, וערבבו ארוכות עד להיווצרות בלילה אחידה. על מנת לעזור בגיבוש הבוץ, גשו אל שדה החיטה הקרוב אליכם, קיצרו מעט קש, והוסיפו לבלילה. את הבוץ הכניסו לתבניות, המתינו להתייבשותו – והנה לכם הלבנים המשמשות לבנייה.

אחד מבתי הבוץ שנבנו ברצועה לאחרונה, דוגמא להתמודדותם של תושבי עזה עם האיסור על העברת חומרי גלם.

בשלב הבא, נשתמש בחומר הבסיסי ביותר בו נמנענו מלעשות שימוש עד כה: מלט. את המלט, שגם את כניסתו מונעת ישראל, נרכוש ממפעילי המנהרות. מכיוון שהמלט יקר מאוד – 900 ₪ לטון, בהשוואה ל- 450-420 ₪ לפני הסגר – נשתמש בו לבניית תא השירותים בלבד, ולא נתפתה לעשות בו שימוש נרחב יותר.

כמעט סיימנו. נותר רק לבנות את הגג, ולשם כך נשתמש בלוחות זכוכית. סוף, סוף, אלו מצויים ברצועה, שכן, למרות שבמשך שנתיים וחצי אסרה ישראל על העברת זכוכית לעזה, מאז סוף דצמבר 2009 הזכוכית כבר לא נתפסת כחומר שמהווה איום ביטחוני, ועד כה נכנסו לעזה כ-100 משאיות של זכוכית!

עכשיו, לאחר שסיימתם את המלאכה הקשה, לחצו על מתג האור שהתקנתם והסתכלו סביב על פרי מלאכתכם. שוב יש הפסקת חשמל בכל האזור? תוכלו להתנחם במראה המרהיב של שמיים זרועי אור כוכבים שניבטים דרך תקרת הזכוכית של ביתכם הקטן.

הסגר על רצועת עזה מספיק הרמטי בשביל להקשות על חיי תושביה, אבל נגיפים, כך הסתבר בתחילת החודש, מצליחים בכל זאת לחדור מבעד לגדרות ולמחסומים. חרף הסברה שאולי הסגר על עזה יגן עליה מהיחשפות לשפעת החזירים, לפני שבועיים זוהה הנגיף ברצועת עזה, ומאז אובחנו כ- 185 בני אדם כנדבקים, לרבות 13 שנפטרו.

לא רק שהסגר אינו מגן על תושבי עזה מפני הנגיף, אלא ההגבלות על העברת ציוד ודלק אף מקשות על ההתמודדות איתו. מערכת הבריאות בעזה נפגעה קשות במבצע הצבאי שהתרחש בחורף שעבר. 15 בתי חולים ו-34 מוסדות רפואיים נפגעו, ושיקומם לא מתאפשר עקב סירובה של ישראל לאפשר העברת חומרי בנייה לרצועה. בעת שישראל מתגאה בעלייה בהעברת סיוע הומניטרי לרצועה, היא מגבילה, בתואנה בטחונית, את העברת הציוד הרפואי לרצועת עזה, לרבות סוללות למערכות אל פסק (UPS), הנחוצות להגן על ציוד רפואי רגיש בעת הפסקות החשמל התכופות. ישראל מערימה קשיים גם על העברת ציוד נוסף, כגון מכשירי רנטגן, בתואנה דומה.

אולם אין דינה של שפעת החזירים, הידועה בנטייתה לחצות גבולות, כדינן של שאר המחלות, ואכן ישראל איפשרה את העברתם לעזה של 6,000 חיסונים שנרכשו על ידי משרד הבריאות הפלסטיני ברמאללה. החיסונים יועדו לתושבי עזה שעלו לרגל למכה (החאג') ולצוותים הרפואיים אשר נמצאים במגע עם החולים, כאשר הצורך המשוער עומד על למעלה מ-400,000 חיסונים עבור אנשים שנמצאים בקבוצות הסיכון.

הסכמה לאפשר העברת החיסונים לתושבי הרצועה היא אמנם מחווה שמצטלמת יפה מול כלי התקשורת, אך מניעת התפרצות המחלה דורשת גם תנאים סניטריים ותשתיות תקינות, התלויים במעבר ציוד ודלק. הפסקות חשמל תכופות וממושכות (8 שעות ביום, 4 ימים בשבוע), שמקורן בסירובה של ישראל לאפשר העברת הכמות הנחוצה של סולר תעשייתי לתחנת הכוח של עזה, משבשות את פעילותם התקינה של בתי החולים. בעת הפסקות החשמל, מפעילים בתי החולים גנרטורים אשר תפוקתם מוגבלת, ולכן משובשת פעולתן של מערכות החימום והאיוורור, החיוניות לשמירה על לחץ אוויר מתאים. כמו כן, המחסור המתמשך בגז משבש את הפעלתן של מכונות הכביסה בבתי החולים, הנחוצות לקיום תנאי היגיינה נאותים. בשבוע החולף סופקו רק 34% מצרכי הגז של תושבי עזה (518 טון מתוך 1500 טון הדרושים בשבוע).

תשתיות נוספות הדרושות להתמודדות עם מחלות הן מערכות הביוב וטיהור המים, שגם הן תלויות בציוד שישראל מגבילה את כניסתו, וכן קיומה הבסיסי של קורת גג עבור אלפי התושבים שנעקרו מבתיהם ומאות התושבים שעדיין חיים באוהלים, מכיוון שבתיהם נהרסו במהלך המלחמה.

יש שנושאים תפילה כדי להתגונן מפני שפעת החזירים. ניתן להסתפק, בתור התחלה, במדיניות שמאפשרת העברה שוטפת של הציוד הנדרש לסניטציה ולתפקוד הנאות של מערכת הבריאות – תוך כיבוד זכויותיהם של 1.5 מיליון בני האדם החיים ברצועת עזה.

ב-6 בדצמבר פרסם משרד החוץ הישראלי איגרת מידע על אודות המצב הכלכלי בגדה המערבית וברצועת עזה. למרות שמקצת החישובים אינם מדויקים, הנתונים שהוצגו נכונים ברובם.  הבעיה האמיתית היא שהם מוצגים מחוץ להקשרם.

בפוסט השבוע נבקש לשים את נתוני משרד החוץ הנכונים (ברובם) בהקשר המתאים.

מדיניות ישראל ברצועת עזה: יש לאפשר העברתו של סיוע הומאניטארי בלבד – בלי פיתוח, בלי שגשוג, בלי פעילות כלכלית.

מזון – ללא מותרות וללא ייצור

באיגרת נכתב כך:

"All food products are brought into the Gaza Strip, except for those that definitely constitute luxury items".

הידעתם כי דבש ושימורי פירות, האסורים למעבר מאז תחילת הסגר, נחשבים מוצרי מותרות מובהקים? או שתה, אשר היה אסור למעבר במשך 8 חודשים, אושר לפתע לפני חודשיים – מה שמצביע על כך שאולי הוא אינו בגדר מותרות ככלות הכול? עם זאת, אין ספק שפסטה כבר אינה מצרך מותרות מאז שבחודש פברואר, הביעה מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון דאגה מהקשיים שמערימה ישראל על העברת סיוע לעזה. מרגרינה באריזות קטנות איננה מצרך מותרות, אולם מרגרינה במיכלים גדולים, מהווה מצרך מותרות מובהק, כיוון שניתן להשתמש בה כחומר גלם בתעשיית המזון המקומית, ולפיכך היא עלולה לספק לפלסטינים בעזה את המותרות שבתעסוקה.

עד כה לא פורסמה כל רשימה המפרטת איזו סחורה אסורה ומותרת למעבר, וישראל סירבה לספק הסבר אלו סחורות מהוות מותרות ואלו לא. אבל אם אין כל רשימה – כיצד אנחנו יכולים לדעת?

אבטלה: הנתונים במלואם

נכון:  האבטלה בעזה ירדה מ – 45.5% ברבע השני של 2008  ל- 36% ברבע השני של 2009.

יותר נכון: לפי לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית המרכזית, האבטלה ירדה ברבעון השני ככל הנראה כתוצאה מפרויקטים הומניטאריים זמניים אשר יזמו ארגונים בינלאומיים והשלטון המקומי, לרבות פינוי הריסות כתוצאה מהמבצע הצבאי. משרד החוץ נמנע מלהזכיר שברבע השלישי של 2009, לאחר שהסתיימו פרויקטים אלה, שוב עלתה האבטלה ל-42.3%. נתון זה יש להשוות עם 32.3% אבטלה שהיתה בעזה ביוני 2007, ממש לפני תחילת הסגר.

דלק וחשמל: לא עונים על הצרכים הבסיסיים

נכון: ישראל עומדת במכסת המינימום לאספקת סולר תעשייתי לייצור חשמל בתחנת הכוח בעזה, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון.

יותר נכון: מכסת המינימום שנקבעה על ידי בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם הצרכים של רצועת עזה, ורחוקה מלספק אותם. למעשה, כמות הסולר התעשייתי שהועברה בחודש נובמבר למשל, ענתה רק על 39.1% מכלל צרכיה של עזה והובילה להפסקות חשמל נרחבות.

בניה מחדש ושיקום הריסות: טיפה בים

נכון:

"Israel is conducting discussions with the Palestinian Authority, the US, EU representatives in the area and others, with the aim of establishing an agreed-upon supervisory mechanism, subject to international standards, which will ensure, if and when a decision is made to that effect, that monies, materials and equipment that are brought into the Gaza Strip for vita humanitarian projects actually reach their destinations”.

יותר נכון: ישראל סירבה, ועודה מסרבת, לאפשר העברת חומרי גלם לעזה, על אף ש"מגעים" בנושא מתנהלים מזה 11 חודשים. בעזה יש צורך ב- 25,000 טון ברזל ו- 40,000 טון מלט לשיקום. מאז המלחמה מנעה ישראל את העברתם של חומרי בנייה, פרט ל- 19 משאיות שאושרו למעבר באופן חריג לתשתיות ההומניטאריות (בעיקר מערכות המים והביוב). עם זאת, כיוון שישראל מטילה הגבלות על מעבר חומרים אחרים הדרושים לתפקוד המערכות הללו, הן מתפקדות באופן חלקי בלבד (ראו להלן). בלי חומרי בנייה אין זה אפשרי לבנות מחדש את 3,500 הבתים שנהרסו, את 56,000 הבתים שניזוקו ואת מעל ה – 1,000 מפעלים, בתי עסק ומוסדות עסקיים שנהרסו או ניזוקו חלקית במהלך המלחמה. גם אם ישראל הייתה מאפשרת את העברתם של חומרי בנייה לתיקון הנזק המוערך ב – 45 מיליון דולר שנגרם למגזר העסקי הפרטי, הרי שבשל האיסור על יבוא ויצוא סביר להניח שאותם עסקים היו ממשיכים להיות מושבתים, בדיוק כפי ש - 97% מהמפעלים מושבתים כבר למעלה משנתיים וחצי. אכן, כמות מסוימת של מלט מצליחה להגיע דרך המנהרות בגבול עזה – מצרים, אולם עקב מחירו הגבוה הוא נמצא מעבר להישג ידם של מרבית התושבים, וארגונים בינלאומיים רבים מנועים מלעשות שימוש במלט שהגיע בדרך זו.

תשתיות מים, ביוב וחשמל

נכון:

"Israel is conducting a dialogue with Robert Serry, special emissary of the UN Secretary-General, regarding vital humanitarian projects, primarily relating to sewer systems”.

יותר נכון: קשרים הדוקים או לא, ההגבלות שמחילה ישראל על העברת חלקי חילוף וחומרים אחרים החיוניים לתשתיות המים והחשמל הרעועות ממילא, משמעותן היא ש - 10,000 איש חיים ללא מים זורמים ו- 40,000 איש ללא חיבור לחשמל. הפסקות חשמל של 8 שעות, ארבע פעמים בשבוע, הן תופעה שכיחה ברוב הבתים.

חינוך: הילדים משלמים את המחיר

נכון: בתי הספר של אונר"א קיבלו לאחרונה משלוחים של חומרי לימוד כולל מחברות ועפרונות.

יותר נכון: אונר"א היא הסוכנות היחידה בעזה אשר ישראל מאשרת לה לקבל ציוד בי"ס וגם זאת לאחר שישראל עיכבה את העברת הציוד במשך מספר חודשים. ישראל ממשיכה לאסור על הכנסת ציוד לשני שליש מבתי הספר בעזה, הפרטיים והממשלתיים, אשר אחראים לחינוכם של 240,199 ילדים.

חלקה אחרון של איגרת המידע כולל ציטוט מאת מארק אוטה, השליח המיוחד של האיחוד האירופי למזה"ת. להלן הצהרה חשובה נוספת של מארק אוטה, מתוך ראיון שהעניק לאחרונה לעיתון אל-קודס,  בו הוא מתאר את עמדת האיחוד האירופי בנוגע לסגר:

"[The] Gaza closure and denying entry to construction materials is morally unacceptable and is a failure. I was in Gaza last week, there were large quantities of cement in Gaza, but the only people who do not get it are the ones who most need it. For this, ban on constructions materials is not acceptable and I have explained this to the Israelis and told them that this is also not in their interest. Our position is clear, especially that winter is coming, and people can not live in tents in the cold and under the rain".

לאחר כתיבת שורות אלה, קוראת חדת עין הפנתה את תשומת לבנו לכך שבתדרוך למועצת הביטחון של האו"ם, שנערך ב-24 לנובמבר, התייחס תת-מזכ"ל האו"ם לעניינים פוליטיים, מר היילה מנקריוס, לעיכוב בביצוע "תכנית סרי", שמצויינת באגרת המידע של משרד החוץ:

"Beyond immediate humanitarian needs and the water and sanitation sector, I regret to inform the Security Council that the United Nations has not yet received a satisfactory response from the Israeli government to the proposal, put forward in May, to complete $77 million of stalled UNRWA and UNDP projects in the area of housing units and school and health facilities. The UN has left no stone unturned in seeking approval of this package in extensive consultations with the Israeli authorities, and is confident of its capacity to ensure the integrity of programming. It is completely unacceptable that no meaningful progress has been made in kick-starting UN civilian construction activities essential for the well-being and recovery of a war- and blockade-affected population, half of whom are children".

גלוי וידוע שבכל יום נתון זורמים בין 50- 40 מיליון ליטר מי שפכים לא מטופלים, או מטופלים חלקית,  היישר מהביוב של מתקני טיהור השפכים בעזה אל תוך הים התיכון, ו- 20 מיליון ליטר נוספים מחלחלים לאדמה ומהווים איום על מקורות מים אחרים. בשל מדיניות המעברים המונעת אספקת דלק וחלקי חילוף, אספקת חשמל לא רציפה, ושנים של תת פיתוח, כורעים מתקני טיהור השפכים בעזה תחת הנטל של 70 מיליון ליטרים של שפכים, המיוצרים על ידי 1.5 מיליון תושבי עזה מדי יום. בחודש ספטמבר הזהירו האו"ם וסוכנויות בינלאומיות אחרות שהשפכים מהווים איום על איכות הסביבה של עזה וישראל גם יחד.

יש מי שדחק בממשלה, שבאופן כללי אינה מוטרדת במיוחד מהסביבה בעזה, לברר את מידת האיום שמהווים השפכים של עזה על מתקן התפלת המים באשקלון, הממוקם כ- 4.5 קילומטרים צפונית על קו החוף. בתגובה לשאילתה מאת חבר הכנסת אופיר פינס- פז, טען השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שאין סיבה לדאגה; אולם פעילים ירוקים אינם כה בטוחים.  מנכ"ל מפעל ההתפלה בעצמו הודה כי נמצא זיהום במי הים הזורמים למתקן.

רבות נאמר על ההשלכות המדאיגות של זיהום המים על הדגה של עזה ועל תעשית הדיג המקומית, שהיא אמנם זעירה אך חיונית, כמו גם על משפחות בעזה, אשר על אף האזהרות בדבר איכות המים, מוסיפות להנות משחייה בחופיה של עזה הנודעים ביופיים. אך מה בנוגע לגולשים?

מתיו אולסן, מנהל ה-Explore Corps, אירגון המקדם גלישת גלים ופעילויות פנאי אחרות בעזה, התייחס לאחרונה בבלוג שלו לחשש  לבריאותם של חברי מועדון הגלישה של עזה. הארגון, התומך גם בקהילה הנקראת "גולשים לשלום", חגג את הגעתן של 12 חליפות גלישה חדשות אשר צלחו את הסגר הישראלי והספיקו להגיע בזמן למזג האוויר החורפי הקר. נראה כי חליפות הגלישה יגנו על הגולשים מטמפרטורות המים הנמוכות, אך לא מפני איומים אחרים הרוחשים במים הקרים.

בשבוע החולף הגיעה הסערה הראשונה של החורף לישראל. לצד השמחה על המשקעים הרבים לאחר תקופת בצורת, גרם מזג האוויר גם להצפות ולמפגעים רבים. גם לעזה הגיעו הגשמים החזקים והרוחות העזות אולם תושבי עזה התגלו, שוב, כיותר פגיעים למזג האוויר הסוער.

לסערה קדמו התראות של גופים בינ"ל על תנאי המחיה של תושבים בבתים הרוסים ובאוהלים, על בתי ספר ללא חלונות, וסיוע מיוחד הוקצב להיערכות לחורף. ההתראות ניתנו על סמך חשש מבוסס היטב כי מה שהיה הוא שיהיה: מאז יוני 2007 מסרבת ישראל לאפשר מעבר חומרי גלם לרצועת עזה, גם כאלו שנדרשים בדחיפות לשיקום הנזקים הכבדים מהמלחמה כמו גם לשיקום ולשדרוג התשתיות ההומניטאריות. מערכת החשמל זקוקה בדחיפות למאות סוגי פריטים אשר חסרים כליל במלאי או מצויים בו בכמות מינימלית, פריטים שממתינים בגדה המערבית ובישראל שזו האחרונה תתיר את מעברם לעזה.

נידאל טומאן, מהנדס ומנהל פרויקטים בחברת הפצת החשמל של עזה (GEDCo): "קנינו מהשוק המקומי כל ציוד שיכולנו להשיג, דברים שאינם מתאימים לקריטריונים של המערכת רק כדי שיוכלו לפחות לשמש כטלאי לפגיעות, כדי שנוכל לספק לאנשים חשמל בינתיים".

ואכן, כשהחלה הסערה, לא יכלו התשתיות בעזה לתפקד כנדרש – 150 אלף – 200 אלף בני אדם ביו בנקודת זמן אחת ללא חשמל בעקבות הרוחות העזות. חברת הפצת החשמל של עזה  התריעה, שוב, כי ללא חלקי חילוף וחומרי גלם, נמצאת כל מערכת החשמל בעזה בסכנת קריסה.