תחנת הכוח של רצועת עזה, אשר אמורה לספק כשליש מהחשמל ברצועה, מורכבת משלוש טורבינות אשר מופעלות באמצעות סולר תעשייתי.

בכדי להגיע ליכולת הייצור המירבי הנוכחי של התחנה  – 80 מגה וואט – ולמלא את עתודות הסולר של תחנת הכוח, נדרשים 3.5 מיליון ליטר סולר תעשייתי בשבוע.

מאז אוקטובר 2007 מגבילה ישראל את מעבר הסולר התעשייתי לרצועת עזה, סולר אשר ממומן על ידי האיחוד האירופי ושמיש אך ורק לצורך הפעלת תחנת הכוח. בשל הצורך להתאימו לדרישות הטכניות של התחנה, ובשל מקור המימון שלו, לא ניתן להבריח סולר תעשייתי עבור תחנת הכוח דרך מנהרות תת קרקעיות ממצרים. הדרך היחידה לספקו לרצועה הינה דרך המעברים עם ישראל.

לאחר שאפשרה העברה במשך חודשים של כמויות סולר קטנות או נמנעה מלאשר העברתן כלל, התחייבה מדינת ישראל בינואר 2008 בפני בג"ץ, בעקבות עתירה של עמותת גישה וארגוני זכויות אדם נוספים, כי תאפשר העברה של כמות של 2.2 מיליון ליטר בשבוע אשר הם לשיטתה בבחינת "מינימום הומניטארי".

מאז, נאלצת תחנת הכוח להתאים את עצמה לפעילות של 63% מהכמות הנדרשת ולייצר 55-65 מגה וואט בלבד. מעבר להשלכות היומיומיות של כמות החשמל, קרי הפסקות חשמל שאורכן נע בין 4 ל-8 שעות יומיות, מונעת כמות זו כל אפשרות למלא את עתודות הסולר של תחנת הכוח ומשאירות אותה בסכנת סגירה במקרים של שיבוש האספקה.